בזמן האחרון, בעקבות תהליך גיור שאני עוברתהתחלתי לחשוב על כל עניין שמירת הנגיעה..
המשפחה המארחת שלי הביאה לי ספר, ספרון כזה..
"מגע הקסם"
הספרון מדבר על כך שבמגע יש המון כוח, אפילו אם סתם נוגעים בכתף של מישהו בתור בבנק,
או שהמוכרת נותנת לנו עודף ביד ולא על הקופה..
זאת אומרת, עצם הנגיעה היא תחושה חזקה בין בני אדם..
תחשבו על חיבוק שקיבלתם, אני על מישהו שהחזקתם איתו ידיים.
כמה עוצמה יש למגע אנושי...
לאט לאט הספרון מגיע לדבר על מערכות יחסים... ולמה בכלל שומרים נגיעה, ההיגיון??
אני יכולה לצטט לכם את הספר בקלות אבל יש לי פרשנות משלי שאשמח לשתף..
זה קצת נוגע לפוסט הקודם שלי...
ברור לכולנו שההתאהבות שהייתה לי ביסודי היא אינה אהבה אמיתי ובטח ובטח שלא מינית...
ואם נעבור לחטיבת בניים, ברור שזאת הייתה הידלקות ולא מעבר...
ואם נמשיך הלאה אנחנו מגיעים לבחור הראשון שלי, לזה שכביכול היה האהבה הראשונה שלי..
אני אספר לכם שלא שמתי לב אליו בכל שלוש השנים בהם למדתי בבית הספר עד אז...
בערב אחד אני וחברה עלינו לבית שלו כדי לשבת עם כמה חברים ולעשן נרגילה...
ערב אחרי, הוא שלח לי הודעה... "מה קורה? רוצה לשבת לעשן?"
לא התנגדתי, הרי מה אני מבינה? ילדה בכיתה ט', שבטוחה שתשמור את עצמה לאחד והיחיד וכמובן שאחרי החתונה!
הלכנו לשבת, והוא לא הביא את הנרגילה... אמרתי לא נורא, ישבנו ודיברנו, ואז הוא חיבק אותי...
וואוו, אני חושבת שבחיים קודם לכן לא קיבלתי כזה חיבוק.
רציתי ללכת, הרגשתי לא בנוח, אני לא מכירה את ההרגשה... אז אמרתי לו שאני צריכה ללכת ולא סיפקתי לאף אחד.
אחרי יומיים הוא הזמין אותי לשבת איתו שוב, התלבטתי המון, לבסוף אמרתי טוב, הוא ממש חמוד ומצחיק אז ממה אני מפחדת?
באותו ערב התנשקנו.... אחרי פעמיים שסובבתי את הראש והתרחקתי הוא הצליח לתפוס אותי...
ואני כמו ילדה קטנה ומטומטמת... התאהבתי, וואו.. פעם ראשונה שהתנשקתי...
איזה הרגשה מוזרה, הרגשה נעימה, הרגשה חדשה.. התאהבתי בהרגשה..
אחרי חצי שנה בערך שכבנו.. על גג של איזה גן ילדים, ולא רציתי, באמת לא. אבל הייתי מאוהבת במה שהוא גרם לי להרגיש אז הייתי מוכנה לעשות בשבילו הכל..
אז היינו שוכבים, ואחרי כל פעם הייתי בוכה, בוכה לכרית ובוכה לחברות, והצטערתי על היום שבו הכרתי אותו..
שנאתי את עצמי, שאני חלשה כל כך, ואני נכנעת לבן אדם הזה, שאני נותנת לו את עצמי, שאני מוותרת על עצמי בשבילו..
במשך שנה וחצי הייתי שבויה, שבויה של ההרגשה הזאת שחשבתי שנקראת אהבה...
על הקשרים האחרים אין טעם לספר, זה בערך אותה ההרגשה..
וכמו שכתבתי בפוסט הקודם... בשנתיים האחרונות התאהבתי באמת, בעצמי.. והחלטתי שאני לא אתן לעצמי להרגיש ככה שוב...
לא אתן לערפול של הרגשה מינית לסחרר אותי ולא אפגע בעצמי בצורה הזאת
חשבתי עם עצמי הרבה למה זה קרה?
הייתכן שאני באמת ילדה מטומטמת.?.?
אבל הבנתי שאני לא היחידה שזה קרה לה... ורבות הבחורות וגם הבחורים שהראשונים שלהם הם לא בדיוק האהבה הכי גדולה שהייתה להם...
הבנתי שבשני הקשרים היותר רציניים שלי היה משהו אחד משותף...
בלי היכרות מוקדם רבה מדי נכנסו למיטה...
ואז הבנתי שאני לא רוצה לשכב עם אף אחד כדי להבין מה אפשר לתקן....
אחרי שנתיים וחצי שבמהלכן שכבתי עם שלושה גברים רק על מנת לספק איזשהו צורך שיש לי..
הבנתי שדווקא טוב לי ככה לבד... אני לא צריכה מישהו לצחוק איתו או לחלוק איתו את המיטה, בין אם ללילה אחד ובין אם לכמה לילות ארוכים..
ואז, לפני כמה חודשים הביאו לי את הספר הזה...
ואז הכל התחבר לי לנקודה אחת...
וכמו שהכותבת גילה מנולסון כותבת בספר...
מגע בין בני אדם הוא חזק מאוד...
לכן אחרי מספר שנים על כדור הארץ ואחרי מספר התנסויות עם בני המין השני אני יכולה להגיד שאני רוצה לשמור נגיעה..
לא במובן של לחיצות ידים וחיבוקים, אלה יותר של שמירה במערכת יחסים..
הייתי רוצה שהמערכת יחסים הבאה שתיהיה לי, אם תיהיה כזאת, תתחיל במשהו מאוד תמים.
ורק אחרי הרבה זמן, ובהבנה ששנינו רוצים את אותו דבר נוכל לעבור לעניין המיני...
אספר לכם גם שלא מזמן גיליתי שאני אוהבת מישהו, חבר טוב, מכירים כמה חודשים בצבא, שנינו היינו בתפקידים מאוד אינטנסיבים ונוצר חיבור כלשהו... ללא כל קשר למין..
אחרי שהחלטתי להתוודות בפניו, הבנתי שגם הוא חשב על זה אבל שנינו מבינים שיש בנינו חברות טוב שעקב העתיד שעתיד לבוא אנחנו לא רוצים להיכנס למערכת יחסים...
ומה שהכי מצחיק כאן הוא שהדבר האחרון שאני רוצה שיקרה בנינו זה יחסי מין, אולי בגלל שאני מבינה שיחסי מין יכולים לטשטש דברים מסויימים...
היום, אחרי הרבה הבנה עם עצמי, אני רוצה לתת לעצמי ולאחרים את ההזדמנות להכיר מעבר למיטה..
אז, אפשר להגיד... שעכשיו, אני שומרת נגיעה.. במובנים שלי..
נ.ב
מצטערת אם יש שגיות כתיב, אני בעבודה... :)
ואם הכתב מקשה על מישהו לקרוא, אל תהססו להעיר..
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
