ארץ הקרנפים

המשכתי הלאה, אני נשבעת שהמשכתי...
אבל אני לא יודעת למה אחרי כל כך הרבה זמן, יותר משנתיים, שוב אתה חוזר לי למחשבות..
שוב אתה חוזר לי לחלומות... אני שחררתי, שחררתי אותך ואת עצמי.

אבל לא יודעת למה, גם אחרי שנתיים של ניתוק אתה חוזר. חוזר לי לראש...
כשחשבתי שכבר המשכתי, והצלחתי אפילו להכניס ללב מישהו אחר, אתה חוזר..

ובוא נודה באמת, זה לא שאתה הסקס הכי טוב שהיה לי, וגם לא הייתה לנו אהבה מטורפת, אם בכלל..
רוב הזמן היינו רבים ושוכבים, ואז שוכבים ורבים..
שנה שלמה של מערכת יחסית שהיא לא ממש מערכת ובטח שאין בה יחסים כל כך גדולים...

אבל משום מה אני מרגישה שהכל נשאר פתוח... אף פעם לא אמרנו אחד לשני, זהו! עכשיו זה נגמר!

לא רבנו ריב גדול וגם לא התפייסנו לגמריי... זה כאילו נגמר בלי להיגמר יותר מדי...

ומה שהכי מוזר זה ששנינו המשכנו הלאה...  אפילו יש לך מישהי... וזה כל כך נפלא, באמת!
תמיד רציתי שתיהיה לך מישהי שתאהב, שתשבור את המחסום הרגשי שלך... ואז זה קרה...
ואין מאושרת ממני בשבילך..

אבל למה? למה? למה אתה לא יוצא לי מהראש?

אני יודעת! אני יודעת שאני אותך שחררתי, והייתי רוצה לדעת שגם אתה שחררת אותי, אבל אני חושבת שהסיבה שאתה חוזר לי לראש היא שלא שחררת אותי באמת...

כל פעם, כשאתה יכול, כשאתה רב עם אופיר, או כשקצת קשה לך אתה מוצא אצלי נחמה... אתה שולח הודעה, ואתה יודע שאני בחיים לא אפקיר אותך... 
בגלל זה אתה לא יוצא לי מראש, כי אתה לא משחרר אותי, ואני יודעת שברגע שתצטרך אותי אני פשוט אהיה שם..
אז בבקשה בבקשה תשחרר אותי..
אני באמת רוצה, אני רוצה להמשיך הלאה, אני רוצה להיות מסוגלת לסמוך על מישהו מספיק כדי שהוא לא יצא לי מהראש...

אני רוצה להיות שם בשביל מישהו אחר... אז אני מבקשת, שבפעם הבא שקצת קשה לך, שאתה רב עם חברה, אל תפנה אלי... כי אתה יודע שאני לא רעה, ואני תמיד שם בשבילך, אבל היום.. היום אני צריכה להיות שם בשבילי...
וכדי שאני אוכל להיות בשבילי, אני צריכה שתשחרר אותי..