יש גם גבול לכל דבר ויש גם גבול לסבלנות שלי. היום הגיעה בחורה שבאה לקדם משהו בחברה ובצוות הקטן שלי. אין בעיה, היה נחמד, רעיון יפה וכו'. בסוף היא חילקה מתנות על פי דרישה של האנשים שעובדים איתי, ממש קראה בשמות שלהם וחילקה להם מתנות. ולי- בגלל ששכבתי בבית חולה אחרי הניתוח אף אחד לא דאג אז לא היה לה שום דבר להביא לי, היא התנצלה ואני הרגשתי בשוק. חיכיתי שהיא תלך כי מה היא קשורה ואז אמרתי למנהל שלי ליד כולם שאני מופתעת- ואז תיקנתי את זה למאוכזבת שהם לא דאגו לי ששכבתי בבית, שזה מגעיל. הוא אמר שהוא לא הכיר את הקשה והוא גם לא ביקש, האמנתי לו, מניחה שזו אחת הכלבות שאני עובדת איתן שלא דאגה לי, לכולם הם דאגו- לפקיד, למתמחה, לפאקינג כולם. חוץ ממני. בשתיקה זה לא יעבור להם.

דבר נוסף זה שאחת הכלבות שהחשבתי כאישה טובה יחסית דיברה עם מנהלת יחסית בכירה ודאגה לשריין לעצמה את כל ספטמבר והכלבה השנייה שהתעצבנה ממה שהכלבה הראשונה עשתה- קנתה כרטיס טיסה לארה"ב והציבה עובדה כך שאני והמנהל שלי עובדים את כל ספטמבר לבד, אמרתי לו שזה ממש לא סבבה שכל אחד מציב עובדה ויוצא ושגם לי יש חגים דתיים שאני רוצה לחגוג.

הכלבה הראשונה בסיפור גם גונבת שעות שחבל על הזמן, יוצאת מ"אזור האש" הקשה ומתפנה לעבודות קלילות ורגועות רחוק מעיניי המנהל, כמה פעמים היא כבר נתפסה פשוט מעבירה את הזמן ולא עושה כלום, כמה כיף להעביר כרטיס ולגרבץ.

הכלבה השנייה איחרה לי היום לחזור מההפסקה ב45 דקות כך שהייתי לבד שעה וחצי ומזל מזל שלא היה לחץ.

זה- לא הגיוני.

אני עוד מעט מתחילה תואר שני ואף אחד לא יודע- איזה כיף לדפוק אותן ביומיים כי אני לומדת, אוי, אין מה לעשות עם זה. חראות.

אני כותבת את זה מההפסקה שלי. שלקחתי במקום חצי שעה 45 דקות. עד כאן, פעם הייתי סותמת את הפה שניצלו אותי והיום פותחת אותו חזק ובצעקה, זה שאני בחורה טובה זה לא אומרת שצריך לנצל אותי.