לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

זה מה יש

החיים חזקים מאיתנו. זה לא מוצא חן בעיני או משהו, אבל זה מה שזה.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


11/2021


עשרים דקות לרכבת.

ואין בי שקט, ולא דווקא כי רע, דווקא יום שיש בו מהכל וגם נעים,

אבל שקט, אין.

ותנועה בטנית חפוזה, בהולה, לנוע.

לכתוב, לדבר, להיות.

כי, הרי, טכנית אני די נעוצה (ספסל מתכת אפור בשכנות לעמוד אחד, גרם מדרגות, ושלוש נערות במראה ערס לא פואטי), אבל לכתוב, אפשר.

ואין בי דבר שמוכרח להיאמר, ולא שום מסר חשוב, רק, התנועה.

בהלת האצבעות אל המקלדת, על המקלדת, לרפרף בלי הפוגה, להקיש, להקליד, להיות.

וכל הראש מלא מחשבות וכל החברים החכמים בדרכם שלהם וכל המילים ששטות לי במעגלים מפותלים ומשבשות ומסיטות ומנסות לכוון את הלב,

שבכלל, שייך רק לי.

ובזמנים כאלו, כשהכל מציף ומבהיל והראש מנסה לפענח אינסוף הוראות סותרות, אני מנסה לנשום ולשאול אותי; מה היה אומר הג'וזף.

ואז אני יודעת.

יודעת שלא משנה כלום, שלכל המילים יש מקום, אבל לא רלוונטי, לא מעשי.

שאת כל הגיגי כולם, אני צריכה פשוט, להעביר בנחת, לאיזור האכפתיות, האהבה.

לא לראות בהם הוראות מעשיות, לא להתרשם מכוחם של אנשי ההגיון, להאזין, לחייך, לאהוב, לאחסן.

ואז, לרכון מעט, להטות אוזן ולהקשיב

לבטן.

ומה שיהא, יהא.

ודי.

נכתב על ידי Fyh , 11/11/2021 18:42  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




כל המילים מתקיימות לי בכל זמן שאין בו שום יכולת התממשות לכתיבה.

באוטובוסים הומי אדם, במקלחת, בזמן שאני משוחחת שיחת חולין מיגעת שהנימוס הארור לא מאפשר בה עצירה, שליפה, כתיבה.

 

ופה, פה טוב. כי כאן אין לי יומרות. לא מנסה להרשים, לכתוב טוב, לכתוב משהו מסוים או משמעותי.

פה, מילים יכולות להתגולל, להתאסף, זו לצד זו, בצורה הגיונית או פחות, במצלול נאה או פחות, וזה לא משנה.

כאן מקום.

 

ובזמן האחרון אני מוצאת אותי מספרת יותר ויותר על זה, על שיש לי מקום ומילים ואין בו שם וכתובת ואני יכולה להיות בו בלי לעשות עניין.

ואני משאירה אותם מסוקרנים, כמובן. לא מספרת מי אני והיכן ובאיזו דמות אני מכסה עליהן, על כל המילים הצרורות.

חושפת טפח ומכסה שניים, ואפילו די נהנית מזה.

קצת כמו; תראו, יש ממני עוד, אבל לא בהכרח תוכלו לפגוש, לטעום, לגעת.

 

 

 

 

(ואם יש אותך כאן, היחיד שכן, שנתתי לו את המפתח, אז, זה דווקא נפלא. כי לך, אני רוצה לתת את כל המילים המבולבלות שלי בלי להסתתר, בלי להתקשט, להזדייף. מולך אני רוצה להיות מעורטלת)

נכתב על ידי Fyh , 10/11/2021 12:52  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




ולאחר השיחה של הבוקר אני מבינה שדי.

אני לא מוכנה לריב עם כולם.

לא מוכנה להתגונן, להיאבק, להסביר.

החלטתי.

ובהחלט ייתכן שזאת החלטה שאוהבי רואים כהחלטה מפוקפקת, אבל אני,

עומדת מאחוריה.

שלמה, מודעת לכך המורכבות, לכל המינוסים, לכל הלמה לא, אבל

יודעת בוודאות למה כן.

וזה מוזר, להיאבק באוהבי, לנהל מסע הסברה למען זכות הבחירה שלי.

ובכל זאת, לא תצליחו לשכנע אותי לבחור אחרת.

לא הפעם.

הפעם אני בוחרת בעיניים פקוחות, בלב שלם, בידיעה עמוקה שנכון, שאמיתי, שטוב.

ואם יכאב בדרך, יהי כן.

ואם איש לא מבין, יהי כן.

אני יודעת, אתה יודע, וזה

בדיוק כל מה שצריך.

 

נכתב על ידי Fyh , 8/11/2021 13:56  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הקודם    לדף הבא
דפים:  

Avatarכינוי:  Fyh

בת: 32




הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , המתמודדים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לFyh אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Fyh ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)