זה קורה.

ישראבלוג אני נפרדת בדמעות כי כואב לי אבל אלו כאבי גדילה. אני הולכת וגדלה והופכת להיות גדולה מהחיים של עצמי שמקבלים תפנית מפחידה ומאיימת אבל גם מרגשת נורא. העברתי כאן מעל למחצית מחיי ושפכתי כאן מילים שישבו בי ולא היה למי לומר. אני נזכרת בילדה שהייתי והיום כבר רוצה לחבק אותה במקום לתת לה סטירה. כבר שלושה שבועות שאני עסוקה כמעט רק בדבר אחד והוא מוציא ממני רגש אבל פחות בכתב. אני לחוצה, טרודה ונרגשת. מנסה להבין איפה אני בתוך הדבר הזה שנקרא החיים שלי ועל מה יש לי שליטה ולמה נותר לי רק להמתין. מצאתי את עצמי ממתינה הרבה בשבועות האחרונים ועדיין עוד הרבה המתנה מצפה לי. אני אוהבת לדמות את החיים שלי כחדר המתנה אחד גדול, לפעמים אני חושבת שכבר קראו בשמי ומבינה שלא ומחכה לתורי. עכשיו הגיע תורי. הם אמרו לי שזה רגע חשוב להמשך חיי ואני חושבת שהם יודעים על מה הם מדברים בלי להכיר אותי בכלל. אולי כל הכותבים הם כאלו. אני שמחה שכתבתי בקורות החיים שלי שלא הייתי יכולה לדמיין את חיי ללא הכתיבה. נדמה לי שזה מה שהם חיפשו ומה שהם מצאו בי. 

נעימה לי המחשבה שכל הבלגאן שהיה בשנתיים ומעבר האחרונות הגיע לנקודת המפנה שזה מה שקורה עכשיו, גם אם זה לאו דווקא נכון. נעימה לי המחשבה שזה היה שווה את זה. שזה יהיה שווה את זה. 

היום הייתי צ'יקאנה ברחובות. הסתובבתי עם האייליינר הזה והאייס מלבי הזה והעגילים. לא עוד לילית לא עוד שדה. אישה כמותכם. די לכעס על הבלבול די לאי הוודאות שבאי הוודאות. מותר לי לא לדעת. מותר לי לתת לדברים לקחת אותי למקומות יפים אך עם דעת. 

בינתיים זה הכל ואולי אם ארגיש שיש עוד אז אוסיף. קשה לסכם כל כך הרבה שנים באותיות שכבר מרגישות גדולות לי וממני. הייתי רוצה להמציא שפה אחרת שאני לא מכירה כי כבר יש לי יותר מדי מן העברית. 

אני מוסיפה את אחד השירים האחרונים שכתבתי למרות שהם ביקשו לא לפרסם כלום. שיר אחרון ודי

 בַּזְתִּי לְכֹחַ הַכְּבִידָה

בִּקַּשְׁתִּי לְהוֹכִיחַ טְעוֹתָם

שֶׁל כָּל מִי שֶׁאָמְרוּ

מָּה שֶׁיּוֹרֵד לְמַטָּה 

לֹא עוֹלֶה לְמַעְלָה

הִתְעַקַּשְׁתִּי לְהַטְבִּיעַ אֶת מָה שֶׁנּוֹעַד לָצוּף

וּלְהָצִיף אֶת מָה שֶׁנּוֹעַד לִטְבֹּעַ

חָשַׁבְתִּי שֶׁאוּכַל לְהַשְׁבִּית אֶת כָּל חֻקֵּי הַטֶּבַע

שֶׁאוּכַל לִמְרֹד בְּמֶזֶג הָאֲוִיר

לְכַבּוֹת אֶת הַשֶּׁמֶשׁ הַקּוֹפַחַת עַל רֹאשִׁי 

לְנַגֵּב דְּמָעוֹת הַשָּׁמַיִם

בְּסוּפוֹת הַמִּדְבָּר הֶעֱדַפְתִּי

לַעֲשׂוֹת עַצְמִי לֹא רוֹאָה

וְלֹא נִרְאֵית

לִטְמֹן רֹאשִׁי בַּחוֹל

בַּזְתִּי לְכֹחַ הַכְּבִידָה

הִתְעַקַּשְׁתִּי לַעֲלוֹת לְמַעְלָה

כְּשֶׁנָּפַלְתִּי אַרְצָה

לָצוּף כְּשֶׁנּוֹעַדְתִּי לִטְבֹּעַ

וְלִטְבֹּעַ כְּשֶׁנּוֹעַדְתִּי לָצוּף

בִּקַּשְׁתִּי לְהוֹכִיחַ טָעוּתָם

שֶׁל כָּל מִי שֶׁאָמְרוּ

לֹא הַכֹּל אַתְּ יְכוֹלָה

מָרַדְתִּי בִּדְבָרִים 

גְּדוֹלִים מִמֶּנִּי

נִלְחַמְתִּי בַּשִּׁנַּיִם

בִּדְבָרִים חֲזָקִים יוֹתֵר

קָרַעְתִּי עוֹר וּבָשָׂר

צִמַּחְתִּי בַּחֲזָרָה

פַּרְוָה עֲבוֹתָהּ

עָטִיתִי שִׁרְיוֹן פְּלָדָה

יָגֵן עָלַי מִן הַשֶּׁמֶשׁ הַקּוֹפַחַת עָלַי

מִדְּמָעוֹת הַשָּׁמַיִם

מִסּוּפוֹת הַמִּדְבָּר

(מי שרוצה לשמור על קשר מוזמן לכתוב לי)