ארבע ותשע דקות

הוא שלף את הסיגריה

והדליק אותה,

כגורם לחיים שלה

להתחיל ולהיגמר;

באותה פעם,

באותה נשימה.

עוד שתי דקות והשעון ייעצר.

נשיקה אחת בשתיים ושתי דקות

בלילה קר

והעולם שותק.

והכביסה המלוכלכת כבר נגמרה

וכל שנשאר אלו הם שברי לב

מפוזרים על הרצפה הקרה

מתעתועי נפש קודמים.

גרמת לליבי להתכווץ בתוך עצמו,

ולא כי סחטו אותו מראש,

אלא אתה סחטת לי אותו

באופן רשמי עם הרבה מילים

שעכשיו הן כואבות.

מה יש לעשות עם אהבה שבורה?