לא התאפקתי ונשקלתי, עליתי 3 קילו בשבועיים!

פאקינג 3 קילו! אני שוקלת 54.1 גועל נפש! אבל מה חשבתי? שהבולמוסים האלה לא ישפיעו? 

שאני אשאר באותו משקל? מפתיע שאני לא שוקלת 60 עם כמות הבולמוסים שהיו לי לארונה!

אתמול היה טיפה יותר טוב.. לא בלסתי ולא אכלתי הרבה בארוחת שישי אבל כן אכלתי פרוסת עוגה וזה היה מיותר לגמרי!

היום אני ואחי נוסעים לאבא אז אני אהיה עסוקה היום ולא בבית וזה מעולה כי ככה לא אבלוס וכשאחזור הביתה אקח וואבן וקלונקס ולישון.

היום לא נכנס אוכל לגוף שלי ואני גם אקח לקסעדין כי אתמול לא לקחתי ויש לי עצירות וכואבת לי הבטן.

אני מאוד מקווה שמחר אני כבר אהיה פחות מ54! יש לי שבוע להגיע לפחות חזרה ל52 אם לא פחות מזה!

ובהקשר אחר..כבר כמה חודשים שיש לי קראש על ע' ברמן שעובד איתי ואני כל הזמן מפלרטטת איתו אבל הוא כאילו לא קולט או מתבייש או שאולי בכלל הוא לא בקטע שלי, אני לא סגורה על מה הסיפור שם. עד עכשיו לא היה לי אומץ לספר לאף אחד אבל סיפרתי לאחת המלצריות מהעבודה והיא אמרה שנראה לה שגם הוא בעניין אבל הוא נבוך ממני כי הוא ביישן כזה ויצאתי פעמיים איתו ועם חברים שלו והוא הלך מוקדם ואני נשארתי וחבר שלו ניסה להתחיל איתי ובסוף עזרתי אומץ ואמרתי לו שאני בקטע של ע' אבל הוא לא קולט את זה והוא אמר שהוא יזרוק מילה, כל זה היה לפני שבוע ומאז לא קרה כלום. ביום שלישי עשיתי את הניתוח ופחות או יותר כולם מהעבודה שלחו לי הודעות לראות איך אני מרגישה חוץ ממנו והתבאסתי והיום בבוקר ראיתי שהוא שלח לי בלילה הודעה איך אני מרגישה. מעניין אם חבר שלו או המלצרית רמזו לו משהו או שהוא סתם רוצה שאחליף אותו מתישהו או סתם שאל מנימוס. הוא בכלל עובר לצפון עוד מעט ללמוד שם אז תכלס זה כבר אבוד אבל אני לא מצליחה להוציא אותו מהראש.. לא משנה כמה אני יוצאת עם גברים אחרים אני עדיין חושבת עליו ורוצה אותו. כ''כ מתסכל!

אף פעם לא קרה לי שרציתי מישהו ולא הצלחתי להשיג אותו אבל איתו זה מוזר, היינו ביחד בכמה מסיבות ורציתי להגיד או לרמוז משהו בצורה יותר ברורה אבל אני תמיד נהיית נבוכה כמו ילדה בכיתה ו' ולא מצליחה בסוף להגיד שום דבר. הייתה גם פעם אחת שהיינו ביחד במועדון ואז הוא לקח אותי הביתה על הקורקינט ורציתי להציע לו לעלות אליי אבל לא העזתי ואז דיברנו בווטסאפ והוא שאל למה לא הצעתי לו לעלות לקפה או משהו והשיחה נהייתה מינית כזאת אבל שנינו היינו שיכורים ומאז לא דיברנו על זה אף פעם.

הלוואי שבאמת חבר שלו זרק איזה מילה או משהו..

כל החוסר מעש הזה והשקט של הצפון לא עושים לי טוב, כל מה שאני מדחיקה כל הזמן צף עכשיו..

בא לי לחזור לתל אביב לעבודה שלי ולחברים שלי ולכל מה שמסיח את הדעת.

אני מרגישה שהשמנתי המון, לקחתי איתי את המשקל אבל אין לי אומץ להשקל כי אני יודעת שעליתי!

הלקסעדין השפיע גם בלילה וגם קצת במהלך היום אבל לא חושבת שזה מספיק עם כל מה שאכלתי אתמול.

הבטן שלי נראת כמו פאקינג כדור פילאטיס, בא לי להקיא מאיך שאני נראת עכשיו ואני בחרדות שאני אחזור לעבודה ביום חמישי וכולם יראו כמה השמנתי.

יש לי בערב את הארוחת שישי אצל המשפחה אז לא לאכול היום זה לא אופציה אבל אני כן אוכל ממש מעט וכמה שפחות

דברים משמינים וכנגיע הביתה אקח 4 לקס ואנסה ללכת לישון כמה שיותר מוקדם כי מה שמשותף לכל הבולמוסים שלי זה שהם קורים בלילה.

אין לי בעיה לא לאכול כל היום אבל כשאני לא עסוקה בלילה תמיד יש לי דחף לבלוס וכרגע אסור לי לעשות כלום בגלל הניתוח וגם אין לי מה לעשות פה בצפון בכל מקרה.

הכרתי מישהו באוקייקיופיד לפני משהו כמו שבועיים, 

יצאנו לדייט לשני דייטים ובשני הייתי שיכורה ממש והלכנו אליו אחרי הבר ושכבנו למרות שהבטחתי לעצמי שזה לא יקרה

אבל איכשהו נראה לי שהוא עדיין בעניין משום מה..

הוא היה ממש נחמד והתעקש שאשאר לישון אצלו ובבוקר אחרי שאל אם אני רוצה לאכול משהו והסיע אותי הביתה 

והוא שולח לי הודעות כל יום מאז שזה ממש נחמד אבל אני לא לגמרי בתוך זה כי נפגעתי כ''כ הרבה מגברים דושבאגים בחצי שנה האחרונה

ובעצם כל החיים. אני תמיד בוחרת את הכי דפוקים והכי מתוסבכים איכשהו וכבר מפחיד אותי לתת למישהו להתקרב שוב.

הוא גם כ''כ שונה ממני, הוא גדול ממני בעשור כמעט ויש לו עבודה רצינית והוא לא עושה סמים ולא מעשן סיגריות

אז אני שואלת את עצמי מה יש לו לעשות עם ברמנית מתוסבכת בת 24? או שאולי זה מה שמדליק אותו.. לא יודעת

לא בטוחה אם להמשיך את זה או לחתןך מעכשיו לפני שאיכשהו שוב אני אפגע.

כמעט שנה שלא כתבתי כאן.. בזמן הזה השתנו כ''כ הרבה דברים..

חזרתי לתל אביב, מצאתי עבודה, הייתה לי זוגיות ארבעה חודשים אבל היא נגמרה מזמן..

הוא לא היה בריא לי והוא גם לא הצליח לאהוב אותי כמו שאני אהבתי אותו, כמו תמיד.

מה שלא השתנה זה הלופ של ההפרעה, עליה במשקל וירידה ושוב עליה.

חודשים שכמעט לא אכלתי וצרכתי משלשלים ואז חודשים של בולמוסים שלא רוצים להפסק!

עייפתי מכל השיט הזה כבר.. אני מתגעגעת לימים שפשוט לא הייתי מסוגלת לאכול, שהיו צריכים לכפות עליי לאכול!

למה אני כל הזמן בולסת? למה אני כ''כ דפוקה? 

בפעם האחרונה שעליתי הגעתי למשקל פסיכי שלעולם לא הייתי אפילו קרובה אליו לפני! ואז הצלחתי לרדת ועליתי שוב ועכשיו שוב ירדתי קצת

אבל אז שוב נפלתי, אני כבר שבועיים בולסת ובולסת ובולסת.. 

גם היום כמו כל יום בשבועיים האחרונים לא הפסקתי לבלוס אבל לקחתי 4 לקסעדין, מקווה שיעזור!

אני בצפון כרגע אצל אחי הגדול כי אני אחרי ניתוח ואסור לי לקום מהמיטה בגדול

מה שגם מונע ממני לעשות ספורט שזה עוד יותר גרוע כי אני לא שורפת קלוריות בכלל!

מחר יש לי ארוחת שישי אצל המשפחה פה, עד אז אני מתכוונת לא לאכול וגם אחרי הארוחה אני אקח לקסעדין ובשבת אני מקווה מאוד לא לאכול!

הלוואי והייתי יכולה להיות נורמלית! הלוואי ולא היה איכפת לי מה המשקל שלי ואיך אני נראת!

כבד עליי כבר כל החרא הזה, בחצי שנה האחרונה רציתי להתאבד כ''כ הרבה פעמים! 

אבל אני לא רוצה למות ככה.. לא רוצה שיזכרו אותי שמנה! 

אני כ''כ עלובה!