הרבה זמן לא עשיתי את זה .לא כתבתי פה בשעה מאוחרת בלילה שהכל חשוך סביבי.

בא לי שיחת נפש מלב אל לב ,אחת כזו על החיים. בלי תחושת ייאוש ,בלי הרגשה שאני חופרת, אחת כזו על סיגריה בגינה. שיחה כזו בין שתי אנשים שחולמים על דברים ,אחת כזו עם תקווה. הרבה זמן לא הייתה לי שיחה כזו. 

ארבע שנים כמעט מגיעות לסופן ,אני בשלב האחרון. למען האמת..לא משנה לי כבר איך יצא. אני למדתי ואני מרגישה את זה על עצמי ,וזה הכי חשוב. 

קשה לי לכתוב ביומן הרגיל ,יש לי הרבה מה לכתוב וכואבת לי היד אחרי כמה דקות .אז הנה אני פה ,מנסה למצוא משהו אבוד ,משהו שאבד בי.

היום נתתי לעצמי יום חופש מכל הבלאגן ,אבל נראה לי שאני כבר לא יודעת לנוח ,המוח שלי לא מפסיק לרוץ. היום למדתי שצריך לדעת לנוח. 

אז מה אני מרגישה ? 

מצד אחד ,לא הכי טוב לי בעולם. אני מרגישה בודדה כמו תמיד

אבל מצד שני אני לא באמת לבד

סיפור חיי (ליטרלי אני עושה על זה עבודת גמר).

מצאתי מישהו השנה , הכי רציתי בעולם שזה יקרה והופ זה קרה..מישהו מיוחד נכנס לחיי

הוא מדהים וסבלני וכנה ואני פשוט כל כך שמחה שהוא איתי(למרות שלפעמים הפחד שאהרוס את זה הורס לי).

אני מאמינה בעצמי ,אני לומדת לאט לאט להאמין בעצמי כל יום יותר ויותר, אני מנסה לאהוב את עצמי למרות שזה הדבר שהכי קשה לי ברגע זה.

עבודת הגמר של התואר לוקחת לי 99 אחוז מהמחשבות ...ואני לא מאשימה את עצמי .. זה 4 שנים שמתסכנסות לתוך עבודה אחת. אני רוצה לתת את כולי ,ליצור משהו שיעביר אותי ,את התחושות שלי לכולם .

ואם אנסה לשים הכל בצד..

אני פשוט קצת מתגעגעת לעצמי. השיחת נפש הזו.. אני צריכה לנהל אותה עם עצמי. מי אני? מה אני אוהבת? מה אני מצפה מהחיים? על מה אני חולמת? מה הן התקוות שלי?.

אני רוצה בעיקר לסיים את התואר, להצליח את העבודה כמו שאני מדמיינת שזה יהיה ...

ואז פשוט לחיות ולהצליח לראות את החיים בצורה יותר רגועה ,להצליח להסתכל על אנשים אחרים..להיות פחות בבועה שלי..

לדעת לנוח,לדעת לתת, ללמוד מחדש את החיים.

התואר הזה..4 שנים מאוד קשות, ואני הכי גאה בעצמי שאני בקו הסיום.

אני רוצה לסיים לא משנה מה תהיה התוצאה (על מי אני עובדת אני מקווה שאצליח)

מאז שהכרתי אותו אני חולמת בהקיץ על דברים..חתונה.. בית.. להרגיש בבית

אני יודעת שזה מה שגם הוא רוצה

אבל אני מפחדת 

שהמהר הזה יהיה פזיז מידי.

אני עוד מנסה להבין מה היא בכלל אהבה.

הדבר שאני הכי רוצה ..

זה להסתכל למעלה אל השמים

לדעת שהם שם..

לזכור מאיפה באתי ולאן אני הולכת

ולהמשיך לחקור .

להרגיש מחוברת.

לילה אור שלווה ואהבה לכולם,

אני.