לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אין עולם אחר



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2019    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930    




הוסף מסר

4/2019

הכת מגיעה לארץ


אני מזדעדעת. זה נורא ואיום.

בארצות הברית ואולי גם בארצות אחרות, אני לא זוכרת, יש אנשים שטוענים שמצאו תרופה שיכולה 'לטהר' אנשים עם אוטיזם מה'מחלה' שלהם. התרופה הזאת היא בעצם אקונומיקה, בתערובת עם עוד כמה חומרים מסוכנים. את ה'תרופה' הזאת אמורים לשתות. 

כך שיש הורים שמכריחים את ילדיהם האוטיסטים לשתות אקונומיקה. זה מסוכן כל כך, מפחיד אותי רק לחשוב על זה.

 

להיות הורה או אפוטרופוס למישהו אוטיסט, אי אפשר אפילו לתאר לעצמנו את הקשיים שיש להם. אני עובדת עם הילדים האלו משמונה עד חמש כל יום, ילדים מדהימים, אני מאוהבת בהם. ואני מעריצה את ההורים שלהם עוד יותר כי אני יודעת כמה זה יכול להיות מתיש וקשה ומתסכל, ובטח אני לא יודעת עד כמה. אני כולה כמה שעות ביום, והם 24/7. 

מבחינה אחת אי אפשר לשפוט הורה שמחפש משהו שיקל על חיי ילדיו, אבל מצד שני - להכריח מישהו לשתות אקונומיקה זה פשוט סדיסטי. סליחה. לזה אין שום הצדקה בעולם.

נכתב על ידי פועלת במה , 24/4/2019 10:05  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מציאות אינה מציאות


"It's a very strange reality when you can't trust yourself. There's no foundation for anything. The faith I might have had in normal things like gravity or logic or love is gone because my mind might not be reading them correctly. You can't possibly know what it means to doubt everything. To walk into a room full of people and pretend that it's empty because you're not actually sure if it is or not." (Julia Walton, Words on Bathroom Walls)


נתקלתי בזה קודם. מטלטל כמה שזה נכון, כמה אני יכולה להזדהות עם כל מילה. ואני לא סכיזופרנית (מבחינת האבחון).

ובכל זאת הלב שלי מרגיש את זה. זה כבד לי לפעמים

ישבתי היום כמה דקות (בעצם בזמן שהיה אחרי שסיימתי פרקים בפסיכומטרי), אז חישבתי חזקות של 2.
התוצאה:
2⁴¹=2,399,023,255,552
נכתב על ידי פועלת במה , 18/4/2019 00:01  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אוֹרי.-ו> ב-18/4/2019 09:49
 



בניתי ארמון


ארמון יפה וחביב מאוד לטעמי, במיוחד בהינתן העובדה שהיו לנו רק 10 דקות. מתי בפעם האחרונה בניתם ארמון? מתי שיחקתם עם לגו, או קוביות עץ? תחשבו על זה רגע. לחזור ככה לעשר דקות להיות ילדה קטנה, סתם ככה להנות וליצור ולשחרר, רק קצת. 

היתה שם קופסה מלאה בקוביות. רובן באותה צורה, בצבע עץ, קפלות נראה לי קוראים להם. משעממים מעט. היו פה ושם קוביות בצורה מעניינת, או בצבע, אבל היה צריך לחפור למצוא אותן. בהתחלה לא הצלחתי לבנות. רציתי לבנות ארמון שראוי למלך, כמו שעשיתי פעם כשהייתי קטנה. אני זוכרת ששבת אחת, הייתי בת שלוש או ארבע, ישבתי במשך כמה שעות טובות ובניתי ארמון אדיר. לא רציתי לפרק אותו אבל היה חייב לאסוף את המשחקים - זה היה משבר גדול בתחושה של ילדה קטנה. אבל אבא שלי צילם תמונה כדי כן לשמור את זה איכשהו. זה באמת היה ארמון אדיר. אפילו כתבתי את השם של הארמון בקוביות המזדמנות שהיו עם אותיות עליהם.

 

בקיצור, בואו ניקטן.

 

וזה הארמון שלי מהיום. בנינו אותו ביחד.



נכתב על ידי פועלת במה , 16/4/2019 22:06  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Redhead Me ב-18/4/2019 22:50
 




יש משהו מרגיע כל כך בלשבת כאן בנדנדה מחוץ לבית שלהם. הנוף נכנס ללב ומרחיב אותו (אפילו שיש קראוון שמסתיר חלק), זה מרגיע. ההרים, הירוק, השמיים ובעיקר ההרים.
אנחנו מחכים לתשובה מההוא, אולי הוא יידע לענות על השאלה הגדולה. אבל אולי לא. 
לפעמים אני רוצה פשוט להרים ידיים, ושמישהו אחר יתפוס אותי ויחזיק אותי מעל למים. כרגע אני טובעת. 
וזה רק משבוע שעבר התחיל שוב. לפני זה אני מעל חודשיים הייתי יציבה. לא קרה לי אף פעם עד אז... זה היה כל כך כיף. אם היה לי קשה, זה היה קשה רגיל, לא קשה דכאוני. קשה שיש לך כח הרצון לפתור את הבעיות. היה שמח רגיל, לא שמח מזויף שמהול כולו ביאוש אינסופי. היה כאב כואב אבל לא כזה שחונק אותך למוות. 
היה רוגע, שלווה. חרדות היו, זה אף פעם לא נעלם. אבל היו לי כוחות להתגבר.
עכשיו אני מחפשת שוב את הכוחות האלה. את הכוחות להילחם ולקום בחזרה.

לא בבית מיום חמישי. לא סומכת על עצמי להיות לבד בימים אלו
הלוואי שיעבור
'כמו שבעבר זה היה בא בגלים ובסוף עובר, כך גם עכשיו' היא אומרת לי. קשה להאמין. אנחנו נראה.
נכתב על ידי פועלת במה , 7/4/2019 10:33   בקטגוריות דיכאון  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ב-7/4/2019 11:09
 



שונאת ימים כאלה


שונאת ימים כאלה. ימים שקמים בבוקר ומנסים להתקיים אבל פשוט לא. מצליחים. אני כבר מעל חודש בעניינים, שזה מרשים מאוד. אני לא חושבת שזה קרה לי מאז שהתחיל... הרבה שנים עברו. זה לא ענייננו עכשיו

בקושי הצלחתי להחזיק היום. לקום בארבע וחצי, למרות שאני מאוד אוהבת את השעות האלו של היום, להספיק להיכשל בטסט ולרעוד בלי שליטה עד אחד עשרה. להיות בריכוז ובכח אלף אחוז כי משאירים אותי לבד בכיתה. לפברק איזה תירוץ לשחרור מוקדם, רק שזה לא יהיה הסיבה האמיתית (למרות שהפעם התירוץ היה שלושת-רבעי אמת, רק המצאתי פרט יחסית קטן). זה יום כזה שדורש ממני מתאים אחוז תפקוד כשאין לי כוחות אפילו לעשר. 

האמת שהימים האלו, לפחות היום, יותר קל ממה שהיה בעבר. כלומר, קל יותר במובן אחד אבל במובנים אחרים קשה יותר. היום הזה מייאש אותי. שכאילו אין תקווה. אולי יש, אולי אין. אי אפשר לדעת. אבל עצם המחשבה הזאת היא מייאשת, חסרת תקווה. 

אז די. פשוט די.

די.

נכתב על ידי פועלת במה , 4/4/2019 18:12  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Roof ב-7/4/2019 21:24
 





כינוי:  פועלת במה

בת: 25




הבלוג משוייך לקטגוריות: המתמודדים , מוזיקאים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לפועלת במה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על פועלת במה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)