כול כך עצוב לכתוב ושזה נמחק בטעות :(

הגעתי לגיל 18, הגיל שמכאן כבר אין תירוצים ואני בוגרת לכול דבר, עוד חודש וקצת אני אתגייס אחר כך אלך ללמוד ואתחיל את החיים העצמאים שלי.

אז מה הספקתי לעשות ב18 השנים האחרונות שלי, וסיכום קטן על כול זה.

*שתיים-עשרה שנות לימוד! (בקרוב ) 

כן, אני מהחננות שפשוט נהנו לבוא לבית הספר! כמובן שכמו כולם היו לי ימים קצת קשים אבל בסופו של דבר נהנתי מכול רגע. 

כול הפיעילות של הבית ספר, הטיולים, ההצגות ואפילו המבחנים (עד כיתה י' שהבית ספר הפך לבית חרושת לציונים ולא יותר מזה) עשו לי משהו טוב. 

למרות שלא סיימתי רישמית עדין את הבית ספר אני כבר מתגעגעת אליו! כשאני רואה את כול המורים אני פשוט רוצה לחבק אותם ולהודות להם על שלימדו אותי, תמכו, עזרו, צחקו, גרמו לי לרצות לבוא לבית ספר ותודה למורים  שהיוו דוגמא כול כך טובה!

*רכשתי שלוש חברות אמיתיות, כול אחת שונה מהשנייה שנות אור אבל שלוש בנות מדהימות!

הראשונה אני מכירה אותה כבר כמעט עשר שנים, שכנה וחברה הכי טובה שיש! שתמיד הייתה פה לידי ושגדלנו ביחד, צחקנו, בכינו ורבנו ובסוף השלמנו.

אני באמת מאחלת לכול אחד למצוא בחיים חבר\ה כמוה שלא משנה מתי אפשר לבוא אחד לשני ולהרגיש כמו בבית חופשי (לחטט במקרר ולהתלונן למה לא קנו מוצר מסויים... כן ואז אמא שלי קונה את זה חח)

השנייה, בת דודה שלה גדולה ממני בשנה שאני מכירה כמה שנים פחות אבל אני באמת יכולה להגיד שאין עוד אחת כמוה. יכולה להיות פרועה קצת ועדין דואגת כמו אמא ♥ טוב אולי כמו אחות גדולה שאף פעם לא הייתה לי. יכולה לבקר ולא לפחד להגיד לי מתי אני טועה אבל תמיד גם תקשיב ותעזור.

שאגב אנחנו מתגייסות ביחד יש יותר חברות מזה? (;

השלישית, אני מכירה אותה שש שנים בסה"כ ומתוכם שנתיים באמת.

ילדה מקסימה שאפשר ללמוד ממנה המון, לצחוק איתה, ולהנות. היום הוכיחה גם שאם צריך תוך רבע שעה היא כבר תגיע ולא משנה מה היא עשתה. שתמיד תבוא לתמוך ולעזור (: אחת כזו שגם בשלוש בלילה תמיד תהיה זמינה ושאפשר לדבר איתה שעות בפלאפון.

*האהבה הראשונה שלי ♥

אז יש לי חבר כבר כמעט ארבע שנים. אדם מדהים, חכם ,מצחיק ושנון, שסוחף אותך לשיחות מרתקות ואחד שתמיד תהיה לו דעה.

בחלק מהדברים אנחנו הפכים כמעט וחלק אחר אנחנו אותו הדבר. 

עליו אני באמת יכולה להגיד שהוא החבר הכי טוב שלי, באיזשהו מקום הוא יודע אלי יותר מאשר החברות שלי. הוא מכיר כול מילימטר באופי שלי ורק לפי המבט כבר יודע מה אני מרגישה או רוצה. הוא תמיד יודע לפייס אותי ואני לא מסוגלת לכעוס עליו הרבה זמן הוא מתוק פשוט!!

ובכול יום שאני איתו אני מרגישה שהעולם נהיה קצת יותר יפה, יותר טוב ורגוע. איתו פתאום כול הבעיות נהיות שוליות והכול ניראה פשוט כול כך..אני מאוהבת בו ואוהבת אותו. 

אני יודעת שלא הרבה מצליחים להחזיק מעמד כול כך הרבה זמן בגיל הזה אבל כשיש לך משהו טוב אסור לתת לו ללכת.

הוא שמר עלי מכול כך הרבה דברים, שמר שאני לא אתחיל לשתות ולעשן כמו רוב השכבה שלי ודאג שאני אשאר אני ולא אהפוך למשהו אחר. 

הוא הדבר הכי טוב שקרה לי ואני מודה מכול הלב והנשמה שיש לי אותו, את החתולי שלי ♥

*המשפחה שלי

אני נורא שמחה שיש לי את המשפחה שלי. תומכת ועוזרת שתמיד תיתן את העצה הכי טובה. שתמיד ירצו בטובתי ויקבלו אותי איך שאני.

כמובן שהיו ריבים אבל מהכול לומדים גם אני וגם המשפחה. למדנו ביחד לחיות בארץ חדשה עם תרבות חדשה ולהסתגל להרבה דברים חדשים והינה לא חסר לי דבר. והכול בזכות ההורים שלי ואח שלי ♥

*הפסקתי לפגוש ולהכיר המון אנשים מדהימים שלימדו ושהפכו אותי למי שאני היום. בין אם אלה אנשים מהעבודה, או השכנים שכרגע עברו דירה, או אולי התלמידים האחרים בשכבה, חברים של ההורים, מדריכים בטיולים (במיוחד רזי המדריך של המסע לפולין), אנשים שאת שמם אני לא אדע כאלה שפגשתי ברחוב ואלי החלפתי מילה.. אנשים שהשפיעו על צורת ההתנהגות שלי ושמכולם למדתי מכול אחד משהו אחר. 

*להיות בארבע מדינות שונות.

נולדתי באוקראינה ועליתי לישראל. כך נוצר לי אופי מעורבב הטוב משני התרבויות! (: ביקרתי גם באוסטריה שנורא יפה שם והייתי בהרים האלפים המושלגים כן, שם הרחובות נקים נורא ואנשים מנומסים מאוד שזה דבר טוב אבל כבר אין על הישראלי הנדחף והצועק בלי בושה (;

והייתי במסע לפולין, מסע שאני ממליצה לכול אחד לחוות. המדריך שלנו לימד אותנו על השואה וגם על כול הדברים האיומים שקרו שם, אבל בעיקר לימד אותנו להיות אנשים יותר טובים, לא לשפוט ואמר תמיד להיות קודם כול בן אדם. 

כי לא חיות עשו את זה לחיות, או לבני אדם אלא בני אדם שאגב חכמים מאוד עשו את זה לבני אדם. דבר נוסף שלמדתי משם זה להעריך.

להעריך כול דבר קטן שיש לך, את השיעמום או את הימים העמוסים בלי השינה, את ההורים, הבית ומצחיק לומר את השירותים אפילו..באמת כול חפץ שיש לי.

כי שם, פעם לאנשים לא היה כלום ועדין חלקם, בכול בוקר אמר תודה על יום נוסף ותמיד קיווה לטוב יותר.

כשאני חושבת על כול מה שעברתי, אני באמת מסתקלת על זה בשמחה ואהבה. כי זאת מטרת החיים בסופו של דבר לא?

לעבור מצבים שונים, להגיב אליהם וככה להגדיר בעצם מי אתה.

כמובן שאם הייתי יכולה הייתי מתנהגת שונה במקרים מסויימים אבל את זה למדתי בדיעבד ואסור להצטער, כי אולי באותו הרגע זה היה הדבר הכי טוב עבורי.

כמובן ששמונה עשרה שנה אי אפשר לתאר ולזכור הכול תוך כדי הכתיבה.. כבר צחקתי על זה בעבר ואם ימציאו מכונה שתספיק לרשום את כול המחשבות שלי אני אוציא לאור ספרים מדהימים.. הבעיה שכשיש לי חשק לכתוב אני לא מספיקה בקצב של המחשבות והכול נהרס :(

אני אסירת תודה על כול מה שיש לי, ולכול אותם האנשים שהפכו את השנים האלה לשנים מלאות צחוק, אהבה, שמחה וקצת בכי.

אני גאה במי שאני היום, והכול בזכותם כול אותם האנשים וכול האירועים שחוויתי. 

אני מקווה להפוך את העולם הזה למקום קצת יותר טוב, אני לא רוצה להיות מפורסמת העיקר שכמה אנשים יזכרו אותי כי גרמתי לחיים שלהם להיות אפילו בטיפה הכי קטנה קצת יותר טובים ושמחים.

יש עוד כול כך הרבה דברים שהייתי רוצה לכתוב ולהגיד, כן מזל תאומים אני פטפטנית לא קטנה.. אבל צריך לחגוג קצת ביום הולדת לא? (:

אז שיהיה לכולם שבוע מקסים מלאה בחיוכים ואהבה! ♥