בעיה שמתעוררת סביב כתיבה בבלוג,  היא הרצון להיראות,  אך במילוי הרצון הזה, אני מרגיש כמבצע עוול. חשיפת אנשים לתכנים לא אחראיים,  שעלולים לפגוע,  לבלבל,  ולחשוף מישהו ללבטים ורפש שעולים בי, ויש בכך חלילה מלהרע. 

אז נהוג לפתור עצמך מאחריות, כפי שחותמים בכל הרשמה לבלוג/תוכנת מסרים.

עוד יותר גרוע. להטיל אשמה על הקורא במקום על הכותב,  זה כמו שהנרצח אשם שהלך ברחוב בו הרוצח פסע. 

עכשיו כל מילה כתובה כל כך אנוכית היא בעיניי.

מזל שאין הרבה קוראים.  ואלה שאיכשהו כן.  ליבי איתכם, שנקלעתם לרפש.  מכיר את החוויה. שנים נמנעתי מלהשאיר מילה כתובה באינטרנט.  לאחרונה משהו רע בי התעורר.  ואני מגיב בכל פינה ברשת,  כאחרון הטוקבקטיסטים.  

כל העניין עלה בי סביב האזנה ללימודי יהדות של *** , בו הלימוד מוביל להשגת שלמות עצמית בלתי תלויה.  לא תלות בקהל מאזינים/קוראים/מלייקלקים. ללא תלות באהבה,  זוגיות,  חברים.  שאני זמן כה רב מרגיש שהם בגדר הכרח לאושר,  וחסרונם הוא המקור לצערי וצעקתי.

שלמות עצמית היא אידיאל נפלא.  מעטים זכרונות האושר,  ועוד יותר אלו שלא תלויים באחרים שיהיו בקירבתי. 

כמעריך ההגיון אוכל לומר,  שקל לי לסמוך שאחרים לא יהיו שם בשבילי, ולהתנהל כאוטונומיה נראה צעד נכון לקרבת גאולה.  

אם זאת כרגע הסדר במילים כתובות,  והמניע להניע כתיבה,  המחשבה שכן אגיע למישהו, גורמים לי להמשיך במחיר ההחמצה של מטרת העל להשתחרר מהסבל. 

קידוש העצמי בתקופתנו לא יכול להיות נוכח יותר מסלפיי עם פילטרים.  יוטיוברים שמתעשרים ומפרסמים.  סטארטאפים שמבוססים על ניצול כל ידע מערער לצורך כסף, בטענת עזרה.  

שאני מדמיין מישהו מצליח בתקופתנו עולה בי דמות אליל או אלילה עם חיוך נבוב, פעולות מעוררות קנאה וראוותנות. הרבה שעות טיפוח הגוף,  ועיסוק בחומר ממנו מורכב העושר. וכל זאת כמשמש מודל לא אחראי לכל דבר שטות שיש ביכולתו לשבות את הרגש הדימיון והיצר. 

הדבקות העצמית, בעצמם, התוענה של סיווגם לטובים ומקטיני הסבל בעולם, רק כי פרסמו פוסט למען עוצמה נשית או הדיאטה שלהם צמחונית, יש בה חטא בעיניי לגדולת השכל האנושי.

ההטפה המשתמעת לשנאה שאני מייצר יש בה קטנות גדולה עוד יותר.  הרי לאף הישג לא הגעתי בשביל להציע אלטרנטיבה. אף קהל מעריצים לא מחכה למוצע פי.  ורק קנאה יכולה להיות גורם לתחושות האיבה שאני מרגיש. ובטח ובטח שאינני מקטין סבל אלא מייצרו,  בעיקר לעצמי,  כי רק בעצמי עסקנני. 

אולי מילים אלו הם שמץ של מודעות חלקית זעומה,  ואולי יובילו להתנהגות, ואולי רק לעוד הלקאה על חטא.