"מה גרם לך להאמין שבחורה צעירה תהיה מעוניינת במישהו כמוך?"
המשפט הזה לא מפסיק להתנגן לי בראש מאז שהוא נאמר לפני הרבה חודשים בקבוצת הטיפול שהייתי בה ע"י המנחה לאחד המשתתפים.
זה צץ לי כל פעם בראש כשהסחרור הבלתי נמנע מגיע, ואז אני מבין עד כמה אני באמת עלוב.
ואפילו שהסיטואציה הנידונה היא לא אותה סיטואציה,
ואפילו שאני לא אותו אדם,
ואפילו שהצד השני זה לא אותו צד,
משהו נחרט לי עמוק במשפט הזה שמקעקע כל נסיון שלי להרים את עצמי במודע מהתהום הזו שנפערת מולי כל פעם מחדש.
ואני לא יודע אם זה טוב או לא שאין לי רגע לבד,
כי אם הייתי בלי משהו לעשות, הייתי נשאב לזה.
ובמקום זה אני צריך להעמיד פנים שהכל בסדר, והכל כשורה ולהמשיך לתפקד בתור עוגן.
אבל אני לא.
אני עלה נידף שטובע בים של שתיקות רועמות.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
