התחלתי ללכת לטיפול בעקבות תגובות של אנשים בחיי שמעולם לא ביקשתי את דעתם. למרות זאת, בסופו של דבר המילים חילחלו אל המוח שלי והבנתי שאני כן צריכה עזרה.
אז הייתי אצלה בסביבות החודש וחצי - חודשיים, הייתי מגיעה קבוע באותה השעה ומספרת לה על חיי בלי צנזורות - אחרי הכל אני באתי במטרה מסויימת.
אולי הפתעתי אותה או הפחדתי אותה עם כל מה שהיה לי להגיד, כי בפעם האחרונה היא הבריזה לי.
כן כן. הפסיכולוגית שלי פאקינג הבריזה לי. שום דבר לא היה שונה, בשעה הקבועה, ביום הקבוע, הגעתי אלייה וראיתי שנעול. המחשבה הראשונה שלי הייתה שהיא בטח מתעכבת... אך לאחר זמן מה שלא הגיעה, הרמתי טלפון והיא הגיבה בשאננות : "אני לא נמצאת היום." כששאלתי אותה מתי בדיוק היא התכוונה להודיע לי על זה שאנחנו לא אמורות להפגש היום (לגיטימי לא?), היא נפנפה אותי בטענה שהיא לא יכולה לדבר כרגע וניתקה כאשר אני נותרת לבדי ליד הקליניקה ללא תשובה ברורה למה שקרה כרגע.
חזרתי הביתה מעוצבנת לאורך כל ה-40 דקות הליכה מרחק לכיוון מהבית שלי, ושאלתי אותה אם בשבוע הבא הפגישה שלנו מתקיימת כרגיל.
לא קיבלתי תשובה מאז. עבר יותר משבוע. כנראה שלא אקבל גם תשובה.
אני עם פסיכולוגים סיימתי.