איבדתי קצת את עצמי. ציפיתי לשמור על רצף מחשבות מסודר וקפדני אבל
מצאתי את עצמי מתפזרת. כל זה לקראת השחרור שלי מהמרכז שאני נמצאת בו. אני בדרכי
למסגרת ההמשך עם ראש מורם מתכננת לפחות את צעדיי הראשונים על עבר המסע הזה. אני לא
יודעת להגיד כמה אחוזים כבר עברתי. אך הדרך הייתה מפרכת.
אני לא מרגישה שדברים מרגשים במיוחד קורים כרגע, אולי הועדה הגדולה
מחר.. אולי השחרור הקרב ובא.. אולי המעבר..
התחלתי להגיד את ה-goodbyes, להיפרד מכל דבר טוב ורע
שקיים כאן. כל יום חדש יש לי ממה להיפרד. כרגע אני מנפנפת ומנפנפת, מעיפה ובועטת
את הדברים האלו החוצה מחיי – כי לחיות אותם ולעבור אותם היה קשה.. המציאות הזאת של
להתמודד הייתה מתסכלת.. אבל אני יודעת שבעתיד אני אסתכל אחורה ואגיד לעצמי well done, you crazy girl.
ועכשיו, קצת לא קשור-
יצא לי לחשוב לעצמי קצת על איך מטפלים באימפולסיביות.. זה מרגיש לי
כאילו אני לכודה בתוכה והיא חשוכת מרפא. הכל קורה כ"כ מהר, כאן ועכשיו... אין
שליטה. למישהו יש עצה?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: