טוב אז זה קצת הזוי לי מה שקורה כאן,

לא יודעת מאיפה הגיע הדחף לפתוח בלוג ...

הרי אני כותבת ותיקה בישרא, היה לי בלוג איי שם בגיל 12.

פתחתי את הבלוג הזה כדי להראות לכולם שלא רק

"משבר גיל ה40" קיים ... מסתבר שיש גם את משבר גיל ה20.

בטוחה שיש המון שיזדהו איתי.

בתקופה האחרונה שמתי לב כמה אני רודפת... רצה... כל הזמן רצה...

העשור הזה כל כך שונה מהעשור הקודם. ולא במובן הטוב. לעזאזל.

מרגישה ילדה שצריכה להתנהג כאישה.

מצפים לכל כך הרבה מאיתנו, משנתון 94... עבודה, לימודים, דירה, חתונה.

איף.

שנתון 94, השנתון שזכה לילדות מתוקה, חבלות בברכיים, שפשופים במרפקים,

צלקות בכל הגוף וכישרון בלתי נתפס לשליטה בכדור. הריי כל היום היינו בגן

השעשועים ... יכולנו לדעת מה השעה רק לפי השמש, הרי מי היה משתמש בטלפון

פעם? היה לי מוטורולה עם אנטנה וסנייק.

שנתון 94, השנתון שפתאום הכל התהפך אצלו, נכנסו הטלפונים, הפייסבוק,

האינסטגרם והסנאפצ׳ט שהופך אותי ליפה יותר...

שנתון 94, השנתון היחידי ששנתון 2000 נראה יותר מבוגר ממנו. ביי פאר.

וואללה אני נראית צוציקית ליד בנות שהתגייסו. בחיי.

ותתכחשו לזה או לא, אבל זה מלחיץ.

המרדף הזה מלחיץ. הכל מתקדם מהר מדיי. לא ?

בא לי להחזיר את הגלגל אחורה לשנת 2005. היה כיף.

השעה מאוחרת ואני חותכת,

יום עמוס מחר.

נתראה בפעם הבאה.