לפני ארבע שנים, זה נגמר, או לפחות כך חשבתי. לפני ארבע שנים חיי השתנו מקצה לקצה. לפני ארבע שנים גיליתי משהו, משהו שלא יכולתי להשאר אדישה אליו, העולם הוא מקום מורכב יותר משחשבתי.
לא, זה לא מה שאתם חושבים, לא מצאתי "תשובות", גם לא מצאתי "סיבות", ההפך הוא הנכון. מה שמצאתי אז, היה ים של שאלות. דברים שלא העלתי על דעתי קודם לכן. זה היה כל כך פתאומי עד כדי כך שהים הזה איים להטביע אותי, לקחת אותי איתו הרחק, בלי דרך חזרה. האמת היא, שלתקופה לא קצרה הייתי שם, במעמקי הים.
אספר לכם משהו על אותם מעמקים, אלו מקומות אפלים, שאיש לא רוצה להיות בהם, אך לפעמים, אפילו לא מעט פעמים, אנשים פשוט מכניסים את עצמם למקומות האלו, בכוונה תחילה. אנשים רואים את הים הגדול ונבהלים ממנו, הם לא מבינים מה הדבר העצום והמפחיד הזה שהם רואים. אז הם קופצים, פנימה, הישר למים. הם בוחרים לא להתמודד, לברוח הכי רחוק שאפשר. הם שוחים ושוחים בהיסטריה. עירומים ומופשטים אל מול הים הגדול, חסרי כל. כך האנשים האלו מובלים, בסופו של דבר, למעמקים החשוכים ביותר, לאזורים הקשים והאפלים ביותר שיש לים להציע.
אתם יודעים מה הכי הזוי בכל זה?
האנשים האלו בטוחים כי האזורים האלו הם הים. הם בטוחים כי הים הוא שחור, אפל וקודר.
אבל אני רוצה לספר לכם משהו אחר. במהלך השנים למדתי להכיר גם צדדים אחרים. מצאתי את האזורים בים בהם יש צמיחה, בהם יש חיים, יש דגים. מצאתי אהבה, שלווה ורצון נקי להבין וללמוד.
למדתי להסתכל על ים השאלות ממקום יותר שלוו, מודע וכנה.
היום, הים ביני לבין הדת והחברה סביבי הוא הרבה פחות עמוק, ארוך ומיגעע כמו שראיתי אותו קודם, הוא יפה ומלא בנקודות אור וחיים.
בבלוג הזה אני רוצה לספר לכם על אבני הדרך שעברתי במסע הזה, על הדרך האחרת שעברתי ועל החיים היפים והטובים שיש לי עכשיו.
**חשוב לי רק לומר שאיני מגדירה את עצמי כדתייה ואיני באה להראות סיפור של חזרה בתשובה מתוך השאלות והקושי. מצד אחר, איני מגדירה את עצמי כחילוניה באופן מוחלט, למרות היותי, במובנים מסוימים, בעלת תפישת עולם אתאיסטית. אני רוצה להראות בבלוג זה את הקונפליקט היהודי מתוך נקודת המבט שלי כדתייה לשעבר (דתלש"ית), מתוך הראיה שלי על הדת מבפנים אך עם פנים החוצה והרבה מאוד ביקורת לשני הצדדים.