She spent most of her childhood believing that some things are meant to be. It was pretty hard, realizing that most things, aren't. She always thought that things will magically work out and everything will be fine at last. Well, things will probably be fine at last. But when does that point come? And is ‘fine' really what she dreamed of? Probably not. Everything must change and turn and flip until finally she will find stability, if she ever does.
It's interesting how each and every one of us has a story, some of them collide together. Is the story written ahead or is it all just happening along the way?
רוצה לעשות יותר יוגה אבל החורף הזה גומר אותי. החורף, או הדיכאון, מה יותר קל להאשים?
אאשים את החורף כי אני מעדיפה להתעלם או להדחיק כל סיכוי לדיכאון.
העייפות הורגת אותי, ומחיה. הכל מעורפל כל כך.
אין לי רצונות. הכל פסיבי. אין לי בעיה שדברים יקרו או לא יקרו ולאחרונה המצב התחיל להפריע לי. האם יש איך לשנות את זה?
האם אני רוצה לשנות את זה?
אני רוצה.
האם אני יודעת איך?
כנראה שעוד לא.
הכל תמיד קורה וקורה כל כך מהר ולא קורה בו זמנית שום דבר.
קונפליקט מתמשך במוח שלי והייתי רוצה מאוד שהוא יעצר לתקופה. מדיטציה?
אני לא יודעת אם אני סוג של בחורה כזו. אני לא יודעת כלום אבל אני יודעת הכל.
כמו חור שחור שמרוב שהוא מלא בדברים מתחיל להבלע לתוך עצמו
אלו החיים והכל בסך הכל דיי בסדר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: