אולי זה ישמע מוזר. אולי אפילו מגעיל מידי..

אבל אני מרגישה שלאחרונה התחלתי לא לסבול ילדים.

אולי זה בגלל שהן באות עם הילדים שלהן והם צורחים פה ומלכלכים לי ונוגעים בכל דבר..

אולי זה בגלל הכמות הבלתי נגמרת של הילודה פה סביבי..

מטרה אחת. להכנס להריון וללדת כמה שיותר פעמים.

ואז באה מישהי שנראית גמורה לחלוטין. עם שלושה. פיצקים ומעצבנים. רצים והופכים את הכל סביבם. ומספרת שהרב נתן לה הפסקה לשנה אז כרגע היא לא תכנס להריון שנה.

מה נסגר איתך??? את שומעת את עצמך?? את מגדלת את הילדים או הרב???

תסתכלי בעגלה לידך. תראי איך הילד שלך מלא נזלת ובגדים מלוכלכים.... 

תחשבי עם עצמך מה את מסוגלת. מה את רוצה. מה את יכולה..

הן בתחרות תמידית למי יש יותר.

וזה מזעזע אותי ומגעיל אותי.

סליחה.

מזמן לא חלמתי כזה חלום.

הוא הלך למישהי.

ואני הלכתי למישהי.

לא לא הלך.

אבל הוא חזר מבסוט.

וזה הלחיץ אותי..

האם הוא נדלק עליה.. האם היא טובה יותר ממני..

בבוקר קראתי לו וסיפרתי לו על החלום.

סיפרתי לו שכשראיתי שהוא עם ההיא איחלתי לו בלב שלא ילך לו כדי שהיא לא תרצה אותו יותר..

האמת שזה היה מצחיק.

אבל לא אכפת לי מהצחוק.

אכפת לי מזה שזה עשה לי חשק אליו בטרוף.

ואז שיקרתי לו שבאתי אליו בלילה ונגעתי בו.

ונקרעתי מצחוק עד דמעות.

כי הוא האמין.

טוב, אני מסוגלת להכל...

עכשיו שיחכה שבוע.

נראה אותו גבר(;

עוד 23 יום.

והסיוט השנתי הזה מאחורי.

אאשכב על המיטה הזו ואנסה להרגיש גב ורגליים.

אבל מה שבטוח שהטלפון כבר לא יצלצל יותר.

מהזריחה עד אחרי חצות.

לא מסוגלת לשמוע אותו מצלצל. וגם לא רוטט.

הכסף לא מדבר אלי כבר.

אין לי אומץ לעשות שינוי.

הימים הולכים ונהיים לחוצים יותר ובלתי נסבלים עוד יותר.

ואני ממשיכה.

וכולם סובלים.

הילדים. הבית. ואני.

קשה לי ואני ממשיכה.

ולא מבינה למה.

עבודה.