עיפרון ומחק

ביקשתי ללמוד לגדול להתפתח להתבגר

ביקשתי שיהיה לי את האומץ לא לפחד לעמוד על שלי,

אז העולם גם שלח לי.

אומץ ובגרות והיכולת להתמיד להרים את הראש, לא מגיעים יום אחד, הם נלמדים.

אז עכשיו אני נמצאת בשיעור של איך לעשות את זה.

ואני באמת מרגישה שאלו הם אתגרים שנועדו בדיוק לזה,

אבל אני עדיין ממש ממש מפחדת.

אני מפחדת,

לאבד את העבודה שלי

1. בגלל שאני איטית, אני לא ממש האדם הכי בריא, וכשהשאר עושים הספקים כך וכך,

אני עושה הרבה פחות, ואני כבר לא חדשה ויכולה להצדיק את זה, אבל אני לא מסוגלת,

וקיבלתי כבר כמה רמזים והערות שנועדו להסב את תשומת ליבי לעניין מחברות לעבודה,

שמסתכלים וכדאי לי להתחיל להתאפס על עצמי, אני כל כך מפחדת.

אני חייבת את העבודה הזאת, זאת אחת העבודות היחידות- בלי קשר לקורונה, שאני באמת מסוגלת לעשות. אני כל כך, כל כך מפחדת לאבד את העבודה הזאת, כי אם לא אמשיך שם, זהו, אם בתקופה רגילה אני נלחמת בשיניים כדי להצליח לשרוד משמרת של 6 שעות ובכללי לא מצליחה למצוא עבודה, אז בתקופת הקורונה... 

אני לא מסוגלת לחשוב על לחזור להורים, החצי שנה שגרתי שם היו עינוי, ומעבר לכך, בית כלא, הייתי אסירה. זה יישוב בשום מקום ואם אין לך רכב, אז את מתניידת בטרמפים או אוטובוסים, ואם אין לך כסף... או אפילו שכחת רק להטעין את הרב קו... את פשוט תקועה שם עד שתמצאי טרמפ, או עד שההורים שלך יחליטו שאת תצאי משם, אי אפשר אפילו לצאת מהיישוב וללכת ברגל, כי זה התנחלות באמצע שום מקום והרבה כפרים ערבים.

זה המשמעות מבחינתי לאבד את העבודה, להיות אסירה. כפשוטו. אסירה בישוב בשטחים שההורים שלה מחליטים מתי היא תצא מהבית ומתי לא.

אני מפחדת כל כך.

המלחמה שלי היא לא לאכול המבורגר או פיצה כשבא לי, או החופש ללכת במכנזסיים ולאכול לא כשר.

המלחמה שלי היא לא להיות אסירה.

אמא שלי זרקה כמה הערות, ויחד עם גורמים כאלה ואחרים,

יש סיבה ממש טובה למה זה טוב שאהיה אסירה, אבל בחיים.

אני מתה מפחד שהיא תכריח אותי להשתדך למישהו(בכללי) מהישיבה של מישהו, וכך היא תוכל לשלוט בי.

היא לא יכולה לעשות שום דבר עכשיו, כי אני עצמאית ובעיר, ואנחנו במדינת ישראל,

היא כן תוכל לעשות את זה, אם אהיה אסירה בבית שלהם, הם פשוט יכולים להגיד שאני נמצאת אצלם בגלל הקורונה, ואף אחד לא יחשוד.

אבל אם אעלם מהעבודה, מהדירה, מישהו ישאל, יברר, יתהה.

אני מתה מפחד. אני באמת מתה מפחד.

הלוואי שיתברר שאני עקרה, הלוואי שיתברר שאני גויה(אבל עדיין אהיה מורשית לגור בארץ),

זה לפחות יוריד ממני את הארגונים הדתיים שההורים שלי פנו אליהם,

אני לא רוצה שגבר יתקרב אלי, אני לא רוצה לגלות שזה מישהו שההורים שלחו כדי 'להכניס אותי בטעות להריון', אני ממש מפחדת.

יש לי עוד כמה קרבות,

אבל הם כלום בהשוואה לכך שאני חייבת לשמור על העבודה.

אז קרבות:

1. למצוא דרך לעבוד מהר יותר.

2.שגברים בעבודה לא יתקרבו ולא יתחילו איתי. אפשר להגיד פחות או יותר.

3. הסעות, אנחנו עובדים במשמרות ומי שחוזר במשמרת לילה, מגיע עם הסעה עד הבית, כלומר ממש כפשוטו, משלמים לנהגים כדי שיורידו אותנו עד הבית.

לא יודעת מה קרה, אבל פתאום כל הנהגים החליטו, שבאופן ספציפי, אני, ורק אני הבעייתית, ואת כולם, כולל כולם, כולל רחובות צרים ומרוחקים, הם יורידו *בכניסה* לבניין, אבל אני? לא, וגם כשכן, זה אחרי וייכוחים, וויכוחים, ןהערות קטנוניות ומגעילות של הנהגים, הם מתנהגים כאילו לא מזלמים להם במיוחד בממוחד שיביאו אותי עד הבית, אלא כאילו הם עושים לי טובה.

וזה כל לילה לעלות לדירה בכעס ובצער ובהרגשה פשוט... רעה.

הם לא עושים את זה מעצלנות, הם פשוט, רעים.

וזה כל לילה להתמודד עם זה וזה כל לילה, מה עשיתי,

מצד שני, זה כל לילה להרים את הראש ולהגיד, כן, אני אלחם על שלי, אני  לא אשפיל שוב פעם את להוריד את הראש כדי שיחבבו אותי.

4.דירה.

השותפה הוותיקה ואני, אנחנו בסדר.

היה בחור, עזב, ואז הייתה בחורה חודשיים בערך?

בחורה מגעילה באופי. אין מילים.

היא הייתה מאוד נקייה - בחדר שלה.

במטבח, בזירותים, המקלחת, טינופת.

וכששאלו מי זה, היא נתנה לזה להיראות כאילו זאת לא היא, אלא מישהי אחרת,

אז אם זאת לא היא, אז השותפה הוותיקה חשבה שזאת אני, ובגלל שהתחלתי לעשות ערבים, השותפה הוותיקה  חשבה שזאת אני.

היו עוד דברים, שכולם נועדו, לגרום לשותפה השנייה ולי לריב, והיא עוד שלחה הודעה לבעל הדירה שאני מלוכלכת ולא מנקה אחרי, כל יום שישי מישהי אחרת עושה תורנות, וכל שישי היא יוצאת מדלת החדר שלה וצועקת במסדרון, "הדירה מלוכלכת, מי עושה תורנות," ואאז היא דופקת על הדלת שלי ושוב שואלת ואני כמובן עונה,

היא עשתה מספר פעמים "תורנות", אבל הדירה הייתה מטונפת אחרי "התורנות" שלה בדיוק כמו לפני, לא יודעת מה בדיוק היה, אבל יום שישי אחד בבוקר,

השותפה הוותיקה התחילה לצעוק עלי שאני מלכלכת את הדירה ולא מנקה ולא עושה תורנות, ושעכשיו ברגע זה, אני עושה את התורנות(בוקר),

כמובן השותפה החדשה נשארה בחדר ונתנה לנו לצעוק אחת על השנייה.

אחר כך התכתבנו בויצאפ, והושתפה החדשה, אמרה שתמיד צריך להגיד *לי* מתי התורנות, ואז דיברה עליה ועל השותפה השנייה בלשון 'אנחנו' כל הזמן,

ואז הוסיפה שחבל שלא שומרים על הניקיון בדירה.

היא מאוד מאוד מאוד מאוד חכמה, גם בניסוח, גם בהתנהגות,

ההרגשה שלי ספציפית, זה שהיא ניסתה לבדוק בהתחלה מי הבורג הרופף ואז להיצמד אליו,

מה שאני חושבת שהיא רצתה להעיף אותנו מהדירה ולשים במקומנו את חברות שלה.

(כשהיא עזבה, היא  הזכירה חברה נוספת מהעיר שלה שהגיעה לעיר שלנו ומחפשת עבודה).

היא עזבה את הדירה(היא אמרה 'מזיבות משפחתיות)

והכניזה במקומה בחור, בלי להודיע לאף אחד, פשוט יום אחד הוא התווסף לקבוצת הדירה ואמר שהוא מגיע.

אממה? היא נשארה בקבוצת הווצאפ של הדירה והיאא מגיבה כאילו היא עדיין חלק מהדירה, ושומרת על קשר הדוק עם הבחור החדש.

כשהוצאנו אותה מקבוצת הוואצפ, הבחור ממש כעס ויצא מהקבוצת ווצאפ.

יש לי הרגשה ממש חזקה, שהיא מנסה עדיין לקחת לעצמה את הדירה.

זה מיקום מעולה, מעולה, מעולה, חנייה אחת של הבניין,(יש לה רכב), ושכר דירה מעולה.

אז יכול להיות שבינתיים היא מחפשת דירה אחרת שהיא תוכל להיות בה עם חברות שלה, ובינתיים משאירה אותו בדירה כדי שישמור לה מקום, שידווח על מה שקורה בדירה, ואולי  יכין את הדרך לכסכך ביננו שוב, במקרה ולא תמצא דירה אחרת.

מבחינת היחסים ביניהם, אני לא חושבת שהם זוג, או אחים, כן יש לי תחושה שהם מכרים טובים, אני לא חושבת שהיא אמרה לו 'תקשיב, תסכסכך ביניהם כדי לפנות לי מקום,'

אלא סיפקה לו דברים על הדירה בצורה שיתנהג כמו שהיא רוצה שיתנהג והוא לא ממש קולט שהוא כרגע השפוט שלה שבמקום לעבוד ולחזור הביתה לנוח, עושה בשבילה את כל העבודה הקשה.

דבר נוסף, אחרי שיצא מהקבוצה שלחתי לו הודעה, ואז הוא שאל איפה אני, לא עניתי, כי זה לא עניינו,

והוא ***התקשר*** אלי באמצע הלילה, מתי שאני בדרך כלל מגיעה, ואז שלח הודעה שהוא שומע דפיקות.

ברור שהוא התקשר כדי לדעת איפה אני והאם אני חוזרת באותו הערב.

ולילה לאחר מכן כשחזרתי, הוא השאיר את המפתח בדלת של הדירה.

ומבחינתי זה מעורר את החשד שלי שהואא השאיר את המפתח בכוונה, כדי שאתקע בחוץ ואצטרך לדפוק על הדלת, הפעם באמת, כדי שהתירוץ העלוב שלו להתקשר אלי בלילה לפני כן, כדי לדעת איפה אני, יראה הגיוני.

למרבה  המזל, הדלת פשוט נפתחה כרגיל וכסגרתי את הדלת, ראיתי שיש שם מפתח.

אני מתחילה ממש לא לחבב את האדם הזה. ממש ממש ממש לא.

זה לא עניינו איפה אני נמצאת מתי ולמה. ואני לא אוהבת את התרגיל שהוא עשה לי עם הדלת.

אני באמת סקרנית לדעת מה מחכה לי היום בדירה.