אני שונאת שאני כל כך מנותקת מכל דבר, לא יודעת מה קורה מסביב, וחיה בבועה אטומה להזדמנויות גדולות שכאלו.

אני שונאת לפספס הזדמנויות. במיוחד אם אפילו לא יודעים על ההזדמנות הזו, ומגלים אותה רק כשמאוחר מדי.

אני שונאת את העובדה שאני מזניחה את הדבר היחיד שמעניין אותי ושאני נהנת ממנו.

אני שונאת שהחיים עוברים כל כך מהר.

אני שונאת לבכות.

"אילו זו המילה העצובה ביותר בעולם..."