כן, החלטתי לעשות משהו עם הידע שלי בנגינה - להתחיל להעביר את ידיעותיי לדורות הבאים. אחרי הכל, אנחנו דור מזויין [?].

זה התחיל לפני כשבוע, כאשר שכנתי היקרה [שכבר שכנה "טיפה" יותר רחוקה], אם לשלושה ילדים, ביקשה ממני ללמד את בתה בת התשע אורגנית. כמובן שקיבלתי שוק [אומאגאד אני בעצמי לומדת עם מורה את רוצה שאני אלמד כאילו??], ומרוב הבהלה+הטיפשות [זה תמיד הולך ביחד אצלי], סירבתי בהתחלה להצעה.

לאחר יום התקשרתי חזרה:

   "הלו?" *קולה של האמא* [לא קוקה קולה פיטשים. קולה לא יודעת לדבר יו נואו.]

        "שלום, מדברת רינת.. אממ:S"

   "אופירי יכולה ביום ראשון בחמש, תבואי?"

        "אה אממ בטח איך שנוח לך אממ"

   "יופי! אז נתראה, ביי חמודה" *ניתוק*.

היום הגיע, והשיעור עבר ממש בכיף ובצורה חלקה. כיף נורא ללמד כשהתלמיד רוצה ללמוד.

הציפיות שלי היו די נמוכות כי הייתי בטוחה שהיא לא יודעת ממש שום דבר ולא הכנתי משהו מסובך מדי מראש. פתאום ראיתי שהיא דווקא כן יודעת, ככה שנגמרו לי התוכניות ונלחצתי קצת, אבל בסוף הסתדרתי.

עכשיו אני מבינה איך זה להיות הצד השניD: שיעור הוא בדרך כלל 45 דקות, אבל גלשנו לשעה בלי לשים לב עד שהאמא באה ואמרה בעצמה שנגמר הזמןD: סיכמנו על המחיר [זה היה טיפה מביך] ושזו תהיה השעה הקבועה. איזה כיף שיש לי עבודה:] ועוד משהו שאני נהנית לעשות:]

ודרך אגב, קיבלתי עוד הצעות ללימוד, כנראה בגלל ההופעה אתמול בטלאל, בטקס בראבו שכזה. אמהות טלאל למיניהן שמעו אותי מנגנת, וגם אמא של אופיר סיפרה להן עליי:] לאט לאט, נתפתח:] מוחעחע.

חבל שאני לא יכולה לקרוא לחופש ראש השנה "חופש", כל כך הרבה דברים לעשות\: לא נורא, נעשה מהר ביום אחד [כע בטח].

עפתי לחד"כ, לאביו פוקס:]