לפני שנה בערך אחותי נתקלה בבחור הראשון ואולי היחיד, ששבר לי את הלב. אז הוא עוד היה ילד. בני 16, באותה כיתה, לא באמת בנויים לקשר.
מאז שהיא סיפרה לי אני חושבת עליו מדי פעם..חושבת להיפגש איתו לקפה או משהו, להתעדכן, לדבר..לא מעבר.
משהו בי מתגעגע ואני לא יודעת אם אליו או לאיזו פנטזיה נוסטלגית.
אני של אז לא הייתה יציבה בכלל, הרבה פחות מעכשיו. אכלתי ממנו הרבה חרא וסרטים, לא שהוא היה בן אדם רע, אני פשוט חיפשתי משהו שהוא לא יכל לתת לי.
סיפרתי אז לאקס שלי על המחשבה ליצור קשר והוא לא הרגיש עם זה בנוח. עכשיו אני תוהה אם כדאי לי ובשביל מה בכלל.
יהיה כיף לראות אותו, זה בטוח, אבל אני גם ככה בתקופה מבלבלת ומי צריך את החרא הזה עכשיו
פאק איט אני אשלח לו הודעה, גם ככה אני תמיד עושה בסוף את ההפך ממה שהחלטתי
פאק איט אני אשלח לו הודעה, גם ככה אני תמיד עושה בסוף את ההפך ממה שהחלטתי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
פוש