חוסר אונים

אני חסר אונים מול המחשבות השליליות. הן אוטומטיות לגמרי בלי שום קשר למצב.

אני מבין שהן הן הדבר שהכי מעכב אותי.

אני חסר אונים מול הכמיהה לגאולה, לשלווה, לאורגזמה רוחנית.

אתמול נפלתי להתמכרויות שלי, בלי שום נקיפות מצפון. כאב לי רגשית ופשוט רציתי שזה יפסק.

רציתי להרגיש שלווה וראיתי שכשאני עוסק בהתמכרויות שלי אני מרגיש שלווה זמנית.

כמובן שהבוקר אני משלם את המחיר וכואב לי.

כשהמשאבים שלי מרוקנים, זה כבר "מאוחר מדי". אני לא מצליח להפסיק כי אני לא רוצה להפסיק.

אסירות תודה

1. תודה שאני חי ובריא יחסית.

2. תודה שעשיתי הליכה אתמול

3. תודה שאני מתמיד בכתיבה. אני לא תמיד מספיק להעלות לבלוג, אבל ביומיים האחרונים המשכתי לכתוב גם בבוקר גם בערב.

4. תודה שקיבלתי תוצאות של הבדיקות ושהצלחתי להקדים תור לרופא.

5. תודה שאני לא לבד.

6. תודה שאני מודע לזה שהמחשבות השליליות משקרות לי

7. תודה שהספקתי לשלוח את החבילות אתמול בהפסקה.

8. תודה שיש לי פרנסה ואמונה שאני יכול להתפרנס בכל מצב.

9. תודה שיש לי קורת גג

10. תודה לבת זוג שלי שעוזרת לי.

רק להיום אהיה נכון להביע את עצמי, לדאוג לעצמי.

רק להיום אתן לעצמי להיות יצירתי.