חוסר אונים
אני חסר אונים מול הדאגות
מול המחשבות האוטומטיות שאומרות לי שכל הזמן אומרים עלי דברים רעים. כשאני עייף אנרגטית כמו בימים האחרונים, המחשבות יורדות חלק בגרון ואני מאמין להן. אני מרגיש על חבל דק. אני נמצא בעבודה זמנית ושאלו אותי אם אני מתכנן להישאר. עניתי אוטומטית שכן. למרות שאני לא באמת יכול להרשות לעצמי להישאר שם מבחינת המשכורת. אבל בינינו המשכורת זאת לא הבעיה. הבעיה היא החרדה. הבעיה היא ההרגשה כאילו כל המקום נגדי. זה לא נכון, אני יודע עובדתית שזה לא נכון ושיש אפילו כמה אנשים שסה"כ מחבבים אותי. בגלל שאני מרגיש ככה, אני מתנהג בצורה לא חברותית ועלול ליצור מצב שבו המחשבה הופכת למציאות.
חסר אונים מול עודף הזדהות עם אחרים.
אסירות תודה
1.תודה שאני חי ובריא יחסית.
2. תודה שהחתול שלי שמר עלי בלילה
3. תודה שיש לי פרנסה בתקופה הזאת
4. תודה שיש לי חברים
6. תודה שיש מרחב נשימה מהסגר.
7. תודה שיש לי אוכל מים ומה שצריך
8. תודה על הביקור הנוסטלגי אתמול בשוק. מוזר לראות שוק כמעט ריק.
9. תודה שאני מודע לזה שהמחשבות שלי הן לא האמת.
10. תודה שיש לי הזדמנות לרוויח עוד קצת כסף.
רק להיום אשתדל לא לקבל את המחשבות השליליות כעובדה.
לא אנסה להלחם בהן, אלא להסביר להן ברוגע שזה לא נכון ואנסה למצוא הסברים חלופיים.
רק להיום אהיה מוכן לנסות גישה אחרת לעבודה.
רק להיום אהיה מוכן לקחת אחריות ולעשות את העבודות שהצבתי לעצמי.
אני יכול לעשות את זה. אני רוצה לעשות את זה ולו רק כדי להרגיש שאני עדיין מסוגל להיות יצרני.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
