בחודשים האחרונים בכל שבוע יש דרמה כלשהי. לפעמים גדולה, לפעמים קצת פחות, אבל דרמה. עכשיו המטרה הגדולה ששמתי לעצמי היא להכנס לשגרה ושהיא לא תהיה דרמטית. זה מה שאני רואה מולי וזה מה שאני מאחלת לעצמי עכשיו.

אני רוצה משעמם, אני רוצה יציב, אני רוצה כל יום אותו הדבר עם פרטים משתנים.

אחר כך המטרה הבאה היא להגיע למצב שאם תהיה דרמה - שהיא לא תשפיע עליי כמו דרמה. שהיא תהיה מינורית ולא חשובה, שהיא תעשה כיווץ שאפשר יהיה להכיר בו, להתייחס אליו ולהחליק ממנו הלאה.

לפעמים אני מסרבת להכיר בזה שככה אני, לוקחת דברים ללב. לפעמים אני מאמינה שאני מסוגלת להצמיח בעצמי את הסמכות והבטחון בעצמי, אולי זה טוב ואולי אני מרכיבה לעצמי כשלון, כי אולי לעולם לא יהיה לי עור של פיל. זה גם בסדר, כל עוד אני מצליחה להכיר בזה. עם הכרה אני יכולה לעבוד, עם אשליות פחות.

בעצם אולי אני מערבבת בטחון וסמכות עצמית עם רגישות יתר, השניים יכולים להתקיים ביחד, עוד צריכה להבין איך.