אני לא מהאנשים הללו שיכולים להלחם בספקנים.

אלו שזוכים לתצפת עליי לאורך זמן, זכו לראות את הדרך שעברתי עד למקום הזה ובמעין תדהמה מפארים ומשבחים, לעומת מי שחדש, שלא רואה ולא מבין איך אהיה מסוגלת לעבור מנקודה א' לב'.

הדרך שעברתי רצופה במלחמה ארוכה כנגד הספקות שהספקנים הכניסו לי לראש. הספקנים קודם כל היו צריכים לא להיות כאן על מנת שאוכל להגיד לעצמי שאני כן יכולה, ושכן אהיה, ועוד יותר על מנת שאוכל להאמין לעצמי.

מה קורה כשהספקנים בלית ברירה נשארים בסביבה? אני בדרך כלל נשברת ומאמינה דבר ראשון, יש להם הרבה כוח עליי ולי, ככל הנראה, אין בכלל כוח עליי.