מפברואר הפסקתי לכתוב כאן בעקביות
מפברואר שיניתי את חיי מהקצה לקצה
שינוי שלצערי מפאת כמות האנשים שמכירים אותי אינני יכולה לחשוף כה בחופשיות.
והחיים המשיכו. סיימתי שנתים שירות לאומי התחלתי תואר באוניברסיטה. הגעתי לייצג את מחלקתי במועצה ואף נבחרתי בה לתפקיד. פרשתי מהאוניברסיטה חזרתי לעבודה חדשה ישנה והתחלתי לעבוד בשיווק, פרונטלי, טלפוני. אחראית על עובדים.
התבגרתי.
החלטתי לטוס. לעזוב הכול את הבית את העבודה הנוחה. את האוניברסיטה המדהימה שלי ולעבור לארץ אחרת.
ועכשיו. שבוע וחצי לפני הטיסה אני שואלת את עצמי ומה עכשיו?
אין אדם שלא פוגש אותי שנותן לי גיל שמבוגר בלפחות 4 שנים מגילי האמיתי. תווי פנים זה המראה לנפש כמו שאיזה הוגה דעה שאני לא זוכרת את שמו אמר פעם.
מעניין מה אחווה שם מעניין מה אעשה אח"כ. החוסר ידיעה עם כל מה שהוא חובן בתוכו מפחיד ולא ידוע כמו שהוא, זה הסיבה לשמה אנחנו חיים.
אם הכול היה ידוע מראש למה היינו צריכים לעבור את כל הגלגולים והשינויים הללו?
ושוב אני חופרת לי.
אז עדין כלום לא מוכן. אפילו פאקינג מזוודה אין לי ובתאריך ה17.11 אני עולה על מטוס בדרך לסינגפור. כרגע מדובר על חצי שנה. של עבודה כמובן.
אקפוץ לבקר
אני.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
בוגי.