שלום עולם
אחרי כתיבת השורות האחרונות הכול התהפך. הטיסה לסינגפור שתוכננה כבר חודשים מראש התבטלה לה. תגובות השרשרת היו 1) דכאון מוחלט. 2) נסיון לחפש דירה בת"א לעבור אליה. 3) לשקול אופציות מופלצות של עבודה בניוזילנד או ספרד או (רחמנא לצלן) קפריסין 4) לחשוב ברצינות גמורה על ההצעה של הבוסית שלי בארץ להשאר ולהתקדם מהתפקידים שלי שם לתפקידים קצת יותר מנהלתיים.
אבל אז מהחברת השמה שלי הציעו לי ללכת על ארה"ב על אישור עבודה חוקי כמובן. האופציות היו או טקסס או ניו גרזי, בחרתי בטקסס
והינה אני פה, אל פאסו טקסס.
על גבול מקסיקו, במדבר שהושלג אתמול ויושלג היום בלילה, קופאת מקור.
אז כמובן שזה לא כמו בסיפורים, וכמובן שכמה שיכינו אותכם לקושי בארץ עד שלא מגיעים לשם וחווים את זה לא באמת מבינים.
יש בזה קושי פיזי קל וקושי נפשי מנטלי מטורף, אתה חייב להיות כל הזמן מפוקס כל הזמן עם אנרגיות כל הזמן חיובי, אם הייתה לך ירידה באנרגיות חבל לך על הזמן אין לך מה לעבוד. עדיף תרד מהעגלה תנוח ותחזור, וזה כל כך קשה ומתיש. אך גם מאתגר.
הגעתי בתקופה הכי קשה אין ספק. בדיוק בבלאק פראדי, (black fraday) שזה היום הכי מטורף שיש אבל את האמת יש לי על מה להתגאות אני מרגישה שאני עושה את המקסימום וזה טוב.
בכול מקרה ארה"ב כל כך שונה מכל מה שדימינתי פתאום קריסמס בכול מקום וכל האוכל השמן הזה וכל התרבות הדו פרצופית הזאת...
הויזה שלי נגמרת בפברואר אז כרגע אין לי ממש מושג מה אני אעשה אח"כ אבל הזמן יעשה את שלו..
כרגיל
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
בוגי.