לא להאמיןנכנסתי לבלוג
אז חצי שנה עברה לה מאז טסתי לחו"ל, חווית טקסס הייתה מזעזעת, חברת עגלות מתפרקת שליליות וחוסר רווח. אח כרגע למזלי אני בקנדה.
ארץ השרויה לה אי שם בשנות 80, נסיעה בזמן. למקום, את האמת, טוב יותר, וקר יותר. ברר
אז כן בטח הרבה אנשים סיפרו שחווית העגלות לא משתלמת ושהכול שקרים, או אנשים שסיפרו וסיפרו וסיפרו עד שלא האמנתם.
האמת שזה עבודה, וכמו כל עבודה אם אתה טוב אתה מצליח ועושה כסף ואם לא, אז פשוט לא.
מבחינה פיזית אין ספק שמדובר בקושי מטורף, 6 ימים בשבוע לעבוד 12 שעות על הרגלים זה באמת לא תענוג גדול אבל הכסף.. אח אח כמה כסף.
האנשים מדהימים ואת האמת זה גם קצת כיף. אז אומנם נשברים הרבה, ואומנם העבודה האמיתית היא באמת באמת בראש ולא בשום מקום אחר
אבל המשחק.. אוח זה שווה הכול. בית צבי קטן עלינו פה. כמה שיותר כשרון משחק ככה תמכור יותר טוב..
החיים פה קשים אבל טובים קנדה יפיפיה כמעט כמעט כמו ישראל. הקנדים מטורפים לחלוטין, אנשים מדהימים שכיף להכיר.
את האמת המחשבה על לחזור לארץ היא בגדר חלום.. רק למשפחה ולחברים.. שרק אחרי כל כך הרבה זמן התחלתי באמת לחוש בגעגועים
כך או כך. אני באמת עושה משהו בחיי. וזה מה שבאמת חשוב.
ונגמור במסר:
תחשבו חיובי. נשבעת לכם. שיהיה חיובי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
בוגי.