אחרי שחתכתי לעצמי את הרגלים, הידיים והצוואר יצאתי מהחדר מכוסה בדם, צוות פרמדיקים תפר אותי בדרך למיון פסיכיאטרי, אחרי שיחת הערכה של כמה שעות הפסיכיאטר נתן אבחנה, אני סובלת ממחסור קיצוני של ניקי מינאז'. אני לא יודעת, אני מרגישה שהאבחנה הזו היא בסך הכול עוד אחד מהדילים שלו עם ענקיות הבריאות, אבל אם לא אקח את התרופה הם יסגרו אותי לנצח.

חדו"א2א' היה קל?? המתינו לפקטור שלילי.

אז בוודאות עברתי, אבל אני עדיין מרגישה את הביזיון שבכל הקורס הזה, אני לא מרוצה, ואני ממש לא יודעת כלום. לא הרווחתי את זה. גועל נפש.

בחיי זה כל כך מוזר, היתה שם שאלה שממש זלזלה באינטיליגנציה שלנו:

if Sf(x)dx=F(x) then Sf(ax+b)dx = ?

1. (a)^(-1)*F(ax+b)+C

2. (ax)^(-1)*F(ax+b)+C

3. (ax+b)^(-1)*F(ax+b)+C

4. (b)^(-1)*F(ax+b)+C

אני פשוט בהלם. זה כאילו... אינטגרל של כיתה ט'??? הוא מופיע בכל דף נוסחאות של חדו"א1 למהנדסים אלוהים יישמור! אני לא מבינההההההההההההההההההההההההה מה קורה פההההההה

פאקינג 12 נקודות!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אני עוזבת חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח

אני שמחה ומתרגשת להודיע לכם שעזבתי בהצלחה את שמורת השפיות

אני סובלת כבר יותר מדי זמן, וזה רגע טוב לשקול את עצם הקיום שלי

אני רוצה לשלוח יד בחיי

זה בכלל לא מצחיק, אולי לשם שינוי תקחו אותי ברצינות

מה שאני באמת רוצה זה להשמיד את המוח הזה

כדור בראש לא יספיק

צריך להעלים כל זכר ממנו, כמו שחז"ל האמינו שיש להרוג ערפדים

אחרי הכדור ברקה צריך להוציא אותו, אפשר להרביץ לו עד שיאבד את צורתו המקורית וזאת רק כדי לנקום את נקמתי, לאחר מכן יש לשרוף הכול, את העפר להפריד לשקיות שונות, כמה שיותר - יותר טוב, ואת השקיות לפזר בנקודות שוות במרחקן על פני הפלנטה, ולוודא שאין סיכוי שהן ייפגשו שוב

נפגעתי יותר מדי, בשלב הזה כל המעטפת שלי היא פצע אחד

אין סיכוי לתקן

בוא נגמור עם הסיפור הזה ונתחיל הכול מחדש

הגוף הזה אבוד

אתמול עישנתי בערך LIM(n->INFINITY)(((n!)!)!) וויד וכשנכנסתי למיטה הרגשתי כאב חד כתער בלב שלי מפלס דרכו מעלה ונלחצתי אחושרמוטה כי למה זה כואב ככה. עברו יותר מ-24 שעות והכאב לא עבר. אני מרגישה עקצוצים מוזרים ואני מפחדת לזוז. מדי פעם אני מרגישה את הכאב קצת יותר. מי יאמין לי לעזאזל. גם ככה אין מה לעשות. אין עניין, רק סתם כואב ומלחיץ, עסקים כרגיל. אני רוצה להתמסטל שוב הערב כדי להקל על המוח הדפוק שלי אבל אני לא רוצה עוד מהכאב הזה בלב. איך אני יכולה לדעת איזה רגשות אני מדחיקה? אני יכולה רק למשש את פני השטח וללחוץ איפה שמרגיש מוזר. כבר קשה לי לעשות את הדברים האלה, אני רוצה לנוח.

לפני שהייתי מסטולה הקשבתי לשיר הזה

ורקדתי כמו יצורה מופרעת

שיק טוטאלי

לאט לאט נופלים לי האסימונים ששינודה הוא ראפר לג'יט

הגוף שלי תמיד רוקד ועושה קולות חמודים של חיות

ומצחיק את עצמו בתזמונים חמודים או שנויים במחלוקת

ואני כלפי חוץ מושלמת

עם לבוש מושלם וחדר מושלם ומחברת מושלמת ושיער מושלם ונימוס מושלם והרגלים מושלמים וגוף מושלם אלוהיםםםם ישמור אבל למה למה למה למה למה אני כזו בלתי נסבלת כלפי פנים? לעתים גם כלפי חוץ.

ולפני שרקדתי טיילתי לגבעה הכי גבוהה בעיר רק כדי להסתכל על השמש זורחת. גרם המדרגות היה הרוס, ונדמה היה לי לרגע שאני דמות מפוקסלת במשחק הרפתקאות כשטיפסתי למרות זאת. השביל והיעד היו נטושים לחלוטין ועמדה שם בקתה ישנה וצמחים שהיו מאושרים מהגשמים האחרונים. האוויר היה פריך והשמש היתה נעימה ושנאתי לעזוב.

כל מה שאני רוצה זה להתנקות ממך, לא אכפת לי איך. עלי לפנות אותך מהגוף המעודן שלי ולתת לאנרגיה לזרום בי. הצעתי לתת לך את כל האהבה שלי עד שהיא תיגמר אבל כל דבר שאתה אומר גורם לי לחשוב שאתה חמוד יותר.

בוידוי החמוד שלך יש שקר מכוער, לא קשה לזהות.

הצעתי שתתן לי להיכנס לחיים שלך, שתתן לדברים לקרות ברגישות ופתיחות.

לא תאמין כמה צבעים יש לי. אתה יכול לקבל הכול. אני טוטאלית ברמות שדוחות אנשים, אף אחד לא אוהב את זה, אפילו לא אתה.

גם אם היית אוהב לא היית מסוגל לתת לי להיכנס - אתה מפוחד, עם תירוצים קטנים של שלמות.

בתוך הגולגולת שלי נמצא מוח מופרע שלא יכול בלעדיך. מוח שמתעלל בי. תפסיק את זה.

מצאת מישהי דפוקה-רגשית  אפילו יותר ממך, שמאוהבת בך, ואתה עדיין לא מוכן להתמסר.

אני כבר הרבה זמן לא מצליחה לשלוט בגוף ולא יכולה לשכנע את עצמי: זה לא אתה, זו לא אני וזו לא אהבה.

אני צריכה עזרה אבל אם אלך לאנשי מקצוע הם יאשפזו אותי לנצח רק בגלל שאני כזו מוזרה. קשה לי למצוא זמן שקט בתוך עצמי, קשה לי לעשות חשבון נפש, קשה לי להיות כנה עם עצמי, קשה לי להתפלל, קשה לי להאמין לעצמי, קשה לי לרצות לעשות טוב בשביל עצמי, אני לא מסוגלת להמשיך, אני רוצה לעצור הכול ואני רוצה למות בסתר כבר יותר מדי זמן.

לבי שותת דם.

לא הייתי בגוף מאז שאמרתי לכם שאנחנו שונאים זה את זו

אפילו לא יוגה

היו לי בעיות שינה שכרגע אני מנסה לפצות עליהן

אתמול הייתי ערה 20 שעות מבלי לשים לב, אפילו לא הייתי עייפה

התעוררתי היום אחרי חצות והכנתי ארוחת בוקר מ-4 בייצים (חופש!),

תכננתי לתת חצי ל-(X)D2 אבל לא הייתי שבעה מהחצי שלי, אכלתי הכול

אחרי 7 שעות של למידה יצאתי למרכז העיר לסיבוב

כשחזרתי התחלתי להרגיש חולה

וקיבלתי מחזור שמאחר כבר מי יודע כמה זמן

בקיצור יש בי המון רעל וזה זמן טוב לשחרר אותו

עמוד השדרה שלי כואב ממחסור ביוגה ועודף בלמידה

העור בכפות הידיים שלי פצוע ושרטתי לעצמי את הגב

אני רוצה לחזור לאוניברסיטה הפתוחה, אני מתפשרת על הלימוד שלי כשאני נשארת באוניברסיטה ההו-סו-פאנסי הזאת

זה לא תואר לאנשים שאוהבים מתמטיקה, זה תואר לאנשים שמוכנים לחפף הכול כדי לקבל חתיכת נייר ולהתחיל לעשות כסף, זאת אומרת, דחויי מדמ"ח

זה על הזין שלי, אני רוצה ללמוד עד שאני אמות - עם הפרצוף בתוך הספר

אז למה לעזאזל להתפשר?

אבל אני מפחדת לעזוב את האוניברסיטה

כי מה לעזאזל יהיה איתי

רוצה לבכות בכל אופן

לא אכפת לי להישאר ככה

אני מאמינה שהכול אבוד

אין טעם