לא תאמינו מה עבר עלי כשלא הייתי פה, נפלתי חזק ושברתי את הכלים היפים
נרגעתי מאז ועכשיו אני עצובה לראות את השברים
אני עצובה שחתכתי לעצמי את הצוואר
ויש לי כל מיני מחשבות שמרגישות כמו פתיחה של הלב
קשה לאדם חרדתי כמוני להרשות לעצמו להשתנות, אבל בין לבין כל הכאבים שבהתפכחות זה מרגיש לפעמים טוב
מעניין מתי המחשבות יהפכו למעשים
להיות בקמפוס זה כיף אבל לומר לכם את האמת - הייתי מעדיפה איכות הוראה טובה יותר וללמוד מהבית. והתקבלתי לאוניברסיטה ממש טובה. אני יכולה לנגב תתחת שלי עם ההרצאות שלהם. רוצה לחזור לאוניברסיטה הפתוחה אבל כבר התחלתי סמסטר. האמת שזה מאוד מבאס אותי ואני מתחרטת.
אגב
אני מתנזרת עד להודעה חדשה
הכאב היה גדול מדי
יש צחוקים ויש חלאס
אוקיי
יורד גשם
זה הרי תנאי הכרחי ומספיק להקשבה לאלבום של לינקין פארק
בבלוג זה
בכל הבלוגים
