היכולת האנליטית ביותר שמדיטציה מקנה לי היא היכולת להישאר רגועה לחלוטין כשאני מרכיבה, מחברת, מפרקת ומשנה סדר של רסיסי זכרונות מסיפורי האימה שלי. נדיר ביותר אך מהווה שיפור עצום. התמוססות הכאב האחרון עזרה לי לקבל במידה מסוימת חלק מאירועי העבר. בחלק מהמקרים אני כבר לא כועסת על עצמי. חוויות רבות עברו אינטגרציה במחשבון שלי ועכשיו הן לא יותר מסיפורים שקרו פעם. אני חושבת שמיציתי את קארמה שיצאה יחד איתי מהכוסשלהאמאשלי (כשלמדתם חיבור ארוך ביסודי קראו לזה "לשמור אחד") ושהצלחתי ללמוד לקח מסוים. כשהלב שלי מסתכל על המוח שלי - הוא בוכה.

אתמול בלילה, קצת אחרי שכמעט השתגעתי לחלוטין, הצלחתי למצוא קצה חוט לטיפול בכאב שגרם לי סבל עצום בשנתיים האחרונות. הוא נמצא בצד, קצת מתחת ללב, הוא בצבע צהוב והצורה שלו עדיין לא מוגדרת. מעניין מה יקרה אם אציק לו. אחרי ההתגלות הזו הרבה מההתנהגויות האחרונות שלי ברורות לי יותר וברות טיפול. אני כבר לא הכי מבולבלת שאני יכולה להיות. זה כאב שקשור למערכות יחסים רומנטיות, ולמחסור בתשומת לב. המשל הקיצוני ביותר, כשטנגנס היה מסנן אותי במשך ימים ושבועות הייתי מאבדת את השפיות שלי באופנים שלא ידעתי שיכולים לקרות. הרגשתי כמו חולה נפש בחדר בידוד שרץ מקיר לקיר כדי לקבל מכה אחת יותר מדי. ובכן, לפעמים המוח שלי אינו המקום הכי נעים שיש. ואז אחרי סינון אחושרמוטה הוא היה מגיב מה שהוא רוצה גם ככה ושם עלי אלף זין ברוב הדברים אבל נותן לי אחת לירח מלא אהבה מתמטית עילאית ועונג בחמישה מימדים שהיו שווים את כל העינויים שלו. סבלתי איתו באמת כשהוא היה ככה, רוב הזמן, מכף רגל ועד ראש, ואני לא רוצה לסבול ככה עוד לעולם עם אף אחד. עם בני זוג קודמים, וגם עם גיבור הלביאים, התגובתיות הזו היתה, אך לא בעוצמות אסטרונומיות כפי שתיארתי לעיל. ליקום יש נטייה להשתמש באנשים כדי להכניס ולהוציא ממני כאב. מעניין עכשיו, איך זה ימצה את עצמו, כי ברגע שיש קצה חוט זה רק עניין של זמן עד שהסאגה הזו תסתיים גם היא.

היום אגרתי כדור אש עצום בבסיס עמוד השדרה שלי ושיגרתי אותו שוב כלפי מעלה, אני לא יודעת אם הצלחתי להגיע ל-C7 אבל זה הרגיש כמעט שם. מכיוון שאיני מגיעה לתחנה האחרונה בתרגול, הלבה הרותחת נותרת בנקיקי עמוד השדרה שלי, מה שגורם לסנסציות מאוד לא נעימות במהלך היום. אבל אני בדרך. קונדליני הופיעה בימים האחרונים כשהייתי פיכחת, פעם אחת היא ניפחה את הטורסו שלי בבצורה מוזרה מאוד ולמשך דקות ארוכות לאחר שמיציתי מחשבה על O(X), פעם אחרת היא הופיעה בניצוץ אחד ונעלמה כשהרגשתי משהו טוב.

הדבר הטוב ההוא שהרגשתי, הרגשתי כשהקשבתי לזה

זו היתה ההפתעה הנעימה ביותר שקיבלתי בזמן האחרון

אני יכולה לשקר לעצמי ולומר שאני לא יודעת איך לקחת את עצמי צעד אחד קדימה.

לפעמים אני נופלת אל תוך בורות של רחמים עצמיים, כאילו אני לנצח אהיה סטודנטית עם יותר מדי שיעורים ומעט מדי זמן לעבודה. הימים האחרונים היו מלאים בבלת"מים בלתי רצויים אבל שיהיה. השבוע הבא גם כן מלא בכאלה. מה שמטריד באמת זה חוסר היכולת שלי להתעורר לפקודת השעון המעורר גם אחרי 8 שעות שינה. אני עדיין תמיד עייפה. קבעתי טיפולי דיקור סיני מראש עד סוף השנה, אני מתה שיתקעו בי מחטים בכל הגוף. הג'ינג צריך לזרום. אני רוצה להפסיק לקחת גלולות כי אני מרגישה כמו פרה שמזריקים לה הורמונים, חסר רק שיהיה עוד סגר ואז ארגיש שאני כלואה במחלבת תנובה. אני חושבת איזה שינויים עלי לבצע בשגרה שלי כדי לחלוב מעצמי יותר הצלחה. ועדיין, העייפות קורעת לי את הצורה. התרופה היחידה שעוזרת בטיפול בסמפטומים כאלו של פיברומיאלגיה היא נוגד דכאון ואת זה אני לא מוכנה לקחת גם תחת לחץ. אני לאט לאט מאבדת את הראייה שלי. אבל זה אפילו מעט מרגש, תעזרו לי לבחור סגנון למשקפי ראייה! יש משקפיים פצקים כאלה של חוקרות במעבדה ויש משקפיים ענקיות כאלה של פקידות קבלה מתנשאות במכונים להלבנת פי טבעת, אני מתה לנסות את כולן. לפני שבועיים קרה משהו שהרעיד אותי, גם אחרי שהוצאתי את המיטב מהסיטואציה. רגש ששהה עמוק בתוכי במשך זמן רב זז למקום אחר בגוף. סידור האיברים הפנימיים שלי השתנה וזה מרגיש במובן מסוים שאני זרה לעצמי. הכאב הזה היה חלק ממני. עכשיו הוא לא? בטח מחר הוא כן ומחרתיים שוב לא. ויש לשטח עוד רכס הרים עצום של רגשות, אבל אין מספיק זמן למדוט, וזה אחרי שהוספתי עוד 10 דקות. עכשיו זה 50! אני לא יודעת אם הדכאון של שלושת הימים האחרונים הוא לג'יט או סתם תסמונת קדם וסתית, מה שבטח - גם זה יעבור. ויחזור. אני מתגעגעת לצ'יקה האהובה שלי הלוואי שהיא היתה יודעת כמה אני מצטערת. הייתי צריכה לחבק ולנשק אותה יותר. הסרטן שלה הוא הכאב שלי וזה כואב פעמיים. היום הצלחתי לקצור ג'ינג מהאיברים הטובים שלי שלוש פעמים מבלי לשפוך אותו ואז שיגרתי אותו במעלה עמוד השדרה שלי, רק נדמה לי שהוא הגיע ל-T11 ואני מתרגשת מאוד. אני רוצה מסאז' בכפות הרגליים, בזמן האחרון הן כואבות בצורה יוצאת דופן, זה מרגיש כאילו משהו מנסה לחדור אותן ולהיכנס אל תוך הגוף שלי. הן רגישות מאוד, אבל כשאני מנסה לגעת בהן אני לא מרגישה כלום. כל מה שאני זוכרת מהחלום שלי הלילה זה שהתרוצצתי יחפה בשכונה בלי דאגה אחת בלבי. אני לא מסוגלת אפילו בבית שלי ללכת יחפה. אני מרגישה תקועה. לפחות יש תורת המספרים. לפעמים גם זה לא עוזר. אני סכר שלושת הנקיקים, זה מרגיש גם כאילו ממש עוד רגע, רק עוד קצת, יתפרץ ממני משהו עצום, נורא ויפהפה.

I MISS YOU BABY GURL

כמה שהגעגוע כואב, שורף אותי בעודי בחיים

זכרונות כה מתוקים

נפלו לי כל השיניים

עוד חשבון נפש

לא פחות חשוב

אני

אוהבת את כולם אך,

מקיפה את עצמי רק באנשים שאוהבים אותי ומרימים לי בכל מצב.

מחייכת לכולם אך,

נותנת את עצמי לאנשים שראויים לי, שנותנים לי מעל ומעבר לכל ערך חומרי.

מזינה את עצמי רק במאכלים שמעשירים אותי.

שייקים מטורללים, סלטים עם גבינה כחולה, קינואה עם טופו וצ'אנקי מאנקי.

צורכת אך ורק תכנים שמשמחים אותי.

לובשת רק בגדים שרכים לי.

קשמיר, צמר וכותנה אורגנית. אני נושמת בקלילות, את הג'ינס האחרון קניתי לפני יותר משנתיים.

עוסקת אך ורק בפעילויות שמקדמות אותי.

מתמרקת אך ורק בחומרים הטובים ביותר.

ברשימת הרכיבים של אחד מהקרמים שלי כתוב GOLD BIATCH.

מאזינה אך ורק למוזיקה שמרקידה אותי. סתמו תפה.

אנשים שאני אוהבת לא יהיו לבדם לעולם.

אנשים שאני רוצה לא יהיו בספק לעולם.