אם ההחלטה לחתוך היא שלי, אבל הוא זה לא דיבר איתי כבר כמעט שבוע. אז מי חתך ממי?

ההתכתבות האחרונה הייתה חצי אישית חצי מקצועית, שלחתי לו מם שראיתי ברשת שקשור לתחום העיסוק שלו וממש הצחיק אותי, המשכנו לדבר על איזשהו מסמך שהוא היה צריך, ותוך שניה עזבתי בשבילו את כל מה שעשיתי ושלחתי לו במייל בדיוק את מה שהוא ביקש, אז הוא כתב לי שאני מדהימה ושאל איך עובר היום שלי.

עניתי, וזהו. וי כחול אין תשובה.

אבל אני לא מופתעת עדיין בשלב הזה, הוא עושה לי את זה מלא ואז עונה כעבור שעות.

אבל הפעם לא קיבלתי תשובה עד הערב, בערב יצאתי עם חברה, ואחרי כמה טקילות כתבתי לו שלא הבנתי מה הקטע לשאול שאלה, ולהתעלם מהתשובה. אז למה לטרוח לשאול מלכתחילה?

וזהו.

זו ההודעה האחרונה בינינו.

פייר, לא מבינה.

הוא בחו"ל, והדבר האחרון שמעניין אותו זו אני.

אבל זה לא תירוץ.

עברה עלינו שנה הפכפכה, זה שלא דיברנו כמעט שבוע לא מה שמפריע לי. זה קורה לנו. אנחנו לא זוג ואין לנו צורך בתקשורת יומיומית.

מפריע לי שכתבתי לך ולא ענית, ואז הגדלתי וכתבתי לך שמפריע לי שלא ענית, ועדיין לא הגבת! מה בלאט נסגר איתך?! הוא אף פעם לא רספונסיבי, אבל תמיד נחמד ומכבד.

'סורי אני עסוק, טס הלילה', גם סתם-'אני עסוק' או אפילו רק 'עסוק' היה תופס מבחינתי.

פאק יו.

~~

לא טוב לי.

זה אפילו לא קשור אליו.

פשוט לא בטוב מאיך שברגע זה החיים שלי נראים.

לא טוב לי איך נראה הבית שלי, לא טוב לי איך נראה חשבון הבנק שלי.

בקטע הזוי וחדש עבורי אני כן מרוצה מהמלתחה שלי ומעצמי (חיצונית) 

הלוואי שיתחיל להיות קריר באמת, התגעגעתי לבגדי חורף שלי. (מה?! אני בכלל שונאת חורף!)

אני מתנצלת בפני הקוראים שנמצאים פה בשביל תאורי סקס, אבל נראה שהבלוג הופך רשמית לבלוג התמרמרות והתבכיינות נטול חיי מין.

לא יודעת מה חשבתי או חשבתי שאני חושבת, או קיוויתי או יחלתי- אבל תמיד אמרתי שאין לי ציפיות ממנו.

אבל, גוסטינג?! seriously dude??? 

אנחנו עובדים ביחד!!! אתה מבין את המשמעות?!!

ואתה זה שצריך אותי מקצועית, לא אני אותך!!!

WTF????

הוא כנראה בחו"ל, הוא אמר שהוא טס באוקטובר, אבל לא זוכרת מתי.

אולי זה טוב, כי ההחלטה לחתוך סופית אבל כואבת רצח.

ככה, כשהוא בחו"ל, יהיה לי זמן לעכל ולהשלים.

התלבשתי היום לעבודה אקסטרה יפה, שמרתי את החצאית כל הקיץ ליום סגרירי (באמת, לא מטפורית. היא דמוי עור וחם בה, מושלמת לעונת מעבר)

זה מה שאני עושה כשאני לא בטוב מבפנים, משדרת מבחוץ שאני על גג העולם.

ואני מקשיבה בלופ לאותו שיר כבר כמה שעות. (https://youtu.be/ByVPVWCQVV8)

אבל המצב רוח שלי טוב יחסית. אני לא לגמרי שבורה.

לא יודעת- אני צוחקת, עליזה, אין רצון לפרוץ בבכי בתוך שמיכת פוך עם כוס יין ביד. 

זה תופס אותי יותר בקטע החברי מאשר בקטע המיני/רומנטי.

נניח מצאתי מסמך שלו, שהבת שלי קישטה בסטיקרים צבעוניים כשהייתה פה בערב חג, וכל כך מתחשק לי לצלם לו ולשלוח לו. בקטע של- 'אמרתי לך שנדרשים עוד שיפורים'

ואני לא יכולה. זה שטות גמורה אבל זה ממש צורם לי וחסר לי.

אני לא מאמינה שעבר רק שבוע מאז ששכבנו, זה מרגיש כמו נצח. איך הכל השתנה בכמה ימים מקצה לקצה, לא רק בינינו, גם אצלי בפנים. פשוט נשבר לי.

באמת, אני לא מבינה! הוא מבוגר ממני בלמעלה מעשור, משכיל ואינטליגנט, עילוי בתחומו, טס בכל העולם להפיץ את הידע שלו, מדריך דורות צעירים... באמת, מלח הארץ, גאווה ישראלית! אבל להגיד לבחורה: 'שומעת, לא מתאים יותר' אתה לא יכול???

יש עליו מלא כתבות בארץ ובעולם, לפני כשנתיים ראיינו אותו לחדשות וצילום מסך הגיע למאמאצחיק בקטע של ואו איזה חתיך! (כולל אלפי תגובות ולייקים)

ועם זאת אני לא יכולה לומר שעלה לו השתן לראש, הוא הכי פשוט ולא מתנשא. הוא מאוד עם הרגליים על הקרקע, איש פשוט. לא יומרני.

למרות הכל אני יודעת שהוא איש טוב, בעשייה שלו, בכוונות שלו. אז למה?!

אני בדיסוננס קוגנטיבי מטורף.

אני פשוט לא יודעת מה לעשות וכל שנייה משנה את דעתי.

אני צריכה אלכוהול, והרבה.

ואני צריכה שיגרה.

אני בדרך כלל ישנה מעולה! אבל כל החופשים והחגים... בימים האחרונים אני שוכבת במיטה ערה עד 4 לפנות בוקר (למרות שאני ממשיכה לעבוד כרגיל בחול המועד)

פשוט לא מצליחה להרדם, והמחשבות... אוי המחשבות. קרנבל שלם בראש.

אני לא רגילה לזה.

חיי היומיום כל כך שוחקים אותי, בדרך כלל אין לי זמן להתמודד עם מחשבות. זה פשוט לא קורה. הראש נוגע בכרית ואני נעלמת.

מבחינתי היו שתי אופציות:

הסקס יהיה גרוע ויהיה לי קל לסיים איתו את הקשר

הסקס יהיה מעולה ואכלתי אותה.

אבל הסקס לא משהו ועדיין אכלתי אותה.

סקס גרוע, פור פליי מושלם, כל המסביב גרוע, ולי בכלל יש סנטימנטים כלפיו.

שמעו, זה לא שאני מאוהבת בו. אין לי ציפיות ממנו, אין לי פנטזיות על עתיד משותף, לא רוצה ממנו שום דבר. אבל עובדתית רק סקס לא מספק אותי.

אם רק סקס היה מספק אותי הייתי עושה סטוצים, אבל זה מעולם לא היה על הפרק בשבילי. מעולם לא עשיתי את זה.

אני צריכה יחס, אני צריכה שיעריצו אותי. גם אם מערכת היחסים לא מחייבת, אני צריכה לדעת שכשאנחנו ביחד- אני האישה היחידה ביקום שלך. גם אם זה ישתנה שניה אחרי שאצא מהדלת.

אני גם יודעת שאני שווה את המאמץ. לא רק כי אני נראית ומתנהגת כמו כוכבת פורנו. 

כי אני מפנקת בטבע שלי, במהות שלי. לא רק מינית. אני אבשל לגבר שלי, אני אנקה ואקפל לו את התחתונים והגרביים אם צריך.

אחרי יום חמישי, האינסטינקט שלי (זה שצורח בכל תא בגוף שלי) זה בפעם הבאה שנתאם להביא בעצמי את היין והסושי. 

כי זאת אני. לא כואב לי, לא קשה לי, אני לארג'ית ולא סופרת כסף (כשמדובר באוכל)

אבל בניגוד לכל האינסטינקטים שלי אני מזכירה לעצמי שהוא לא חבר שלי, לא בעלי, אפילו לא בטוחה שהוא עונה להגדרה של יזיז. כי גם החברות הבסיסית בינינו כבר לא עובדת לי.

אבל כן אכפת לי ממנו, אז למה לא בעצם?

אני הרי נחמדה במהות שלי. אני אוהבת לעשות נעים לאנשים.

אני לא רוצה לפעול בניגוד לטבע שלי.

אני נחמדה, סלחנית, וותרנית. אני מפנקת, טוב לי לעשות טוב לאנשים.

כן אני יודעת! אני פראיירית. אבל טוב לי להיות כזאת.

אבל איפה עובר הגבול?

באיזה שלב זה הופך מ'אני נחמדה כלפיו' ל'הוא מנצל אותי'?

אתמול ישבתי עם חברה למרגריטות וטקילה. ניסיתי לכתוב לו, אבל הוא לא ראה, וכשכבר ראה (כשכבר הספקתי לחזור הביתה) הוא בכלל לא הגיב.

אילו היה מגיב, ללא ספק הייתי לוקחת מונית אליו + שואלת אותו עם מה הוא רוצה בוריטו. 

אז טוב שהוא לא הגיב.

נכון?