שוב צונאמי של רגשות הוכרה דמעות מחניקות רק לרגע
חברות
היא האלמנט השולט עכשיו
האצבעות מאבדות תחושה
הקור פה הנה הזמן שלו
מריץ אותי בחזרה הביתה עם אף נוזל
דם זורם
אמריקן פסיכו אני אומרת לו
הרבה דם אנחנו צוחקים הוא
שם לב לדברים שאני מספרת לו
מצנח החיים שלי
כל הצבעים משתקפים בפריזמה
היו סיבות להכל גם לדיכאון שלי
גם לתקופות שהרגשתי שאני צריכה
להוכיח את עצמי
לעצמי
נושמת צמר גפן עם פיצפוצי עננים
אני עדיין בחיים
בבלוג זה
בכל הבלוגים
