מרחמת על עצמי קצת יותר מבדרך כלל אז מה שאתם חושבים
שאני כולי פרפרים קשתות בענן פרחים בקצוות הקמיצות כל מה
שאני מייצגת אני מתעבת רק מפנטזת על הרגע גסולין במורד
הכל גפרור אחד הסיגריה האחרונה בחפיסה הן מכפילות את עצמן
נשרפות מכלות את הרעלים הכל עומד באוויר ואני על קצה צוק לא מגבהים
פחדתי אלא מהרגשת החנק קלסטרופוביה ובעצם הכל בסדר
אז למה אני מתעקשת לחבל בעור של פרקי הידיים רק שטפי דם רק קצת בשביל
להרגיש בין החיים הבזקי להבה מכפות הידיים אני מנערת אותן בכל צעד
עוף החול עט במעגלים צופה בסבלנות בשאריות
התודעה שלי זכרונות כסופים אל תוך הריק
כפות ידיים על בית החזה זה אמור להטעות את הגוף לשחרר
הורמונים של שייכות מחבקת את עצמי בזמן שאני מצמידה את הלהב
מספיק בשביל לדעת שהיא שם לא לגמרי נשימה אחת יותר מידי ואני
מחפשת אותה בנרות אבל מי היא היא מעולם לא הייתה הנשימה הראשונה אני אהרוג כל זיכרון של עצמי עוד לפני שתספיקו
להצטער עליי ולעולם לא אבקש שתבכו אותי פרחים נובלים ומתייבשים זרדים חדשים על העצים הפרטיים שלי כלום לא שלי אבל
אני חולקת איתם את היופי בחיים האלו שלוש שפות קצת מילים מכל אחת ואולי אצליח
להרכיב משפט
בבלוג זה
בכל הבלוגים
