להצליח לכתוב פה
כמו לקחת נשימה ארוכה ואיטית עמוקה לריאות
אחרי שלושה חודשים בלי ניקוטין לריאות
רק פסיבי
רק על ידו
בזמן שאני אורזת את הבית שלי הלב נחמץ בחזה
ואני תוהה האם כל החייםנגזר עליי להרגיש מדוכדכתוכמה עוד אספר לעצמי שאני הקורבן מתי אצליחלקחת את החיים עצמם בידיים
להשתדל
להפסיק לבכות
אסירת תודהאסירה לשדים שליאני נוסעת רחוק רחוק לתקופה על מנת לרפא אותםרק אני והיא
אני נוסעת על מנת לחזור
תחכו לי? בלי נדר
הברקים חוצים את השמייםורק הבלוג שלי שנפתח אליי מחדשמהווה לי בית מוכר טוב אהוב
כשדלת אחת נסגרת
עוד חמש נפתחות
בבלוג זה
בכל הבלוגים
