בזמן ההפסקה שנותר אחרי שאני אוכל צהריים, בשולחן המוארך שהקימו לזמן המלחמה - אני הולך אל הדירה ששכרתי. פחות מחמש דקות הליכה מהמסגריה. מרים את המפתח מתחת לאבן על אדמת הארוגות שבנה הדייר הקודם, המסתורי. מי שמשכיר את הנכסים של הקיבוץ, כששאלתי אחריו, אמר שהוא כנראה כבר מת. השאיר מאחוריו את הארוגות כאמור, עץ זית, פרגולה אטרקטיבית. מסביב, שאר בתי הקיבוץ נאים בהוצאת עיניים.
הדירה היא שוממת. סיימו לצבוע אותה היום, השאירו את הוילונות על הארץ. בין השיש והחלון במטבח יש מקום למקרר רזה בהחלט, 55 סנטימטר או פחות. אין מכשירי חשמל, לא וילון במקלחת, לא בסיס מיטה, לא שידות, אבל העיקר מתלה טלויזיה. בדירה האחרת שבדקתי היה מזגן אינברטר, אבל בדירה שאני שוכר יש מזגן משנה נשכחת - אבל הוא עובד, אז הוא נשאר. מעולם לא חל עלי למלא דירה ברמה כזאת. לא הייתי צריך, מעבר לכמה פריטים אסתטיים שגם אותם לרוב לא השקעתי. הלכתי סביב, מוח רודף אחרי רעיונות לסידורים, ובודק לפעמים כמה זמן נשאר לי. 

בסוף יום העבודה חזרתי להורים וגיליתי שהטובה שביקשתי, כמו שציפיתי, לא התקיימה. השכלתי לעשות את זה בעצמי סוף סוף. לקחתי מפתח אל הוילה שלו ושל סבתא. בגינה הסתכלתי על הארטישוקים שגדלו ואז התאבנו ביובש, על שקית שעורה מתחת לארון החשמל. 
בפנים האור דלק מעל לסלון, ותהיתי למה. ותהיתי על ההקבלה בין; האפיזודה המאנית כשהוא הוציא הרבה תכנים מקומת הקרקע לרחוב, רק שיקחו את הכול. ומנגד, כמות הזמן מאז ההלוויה שלו, ואף אחד לא נכנס לכאן להוציא דבר. מתרשם שההתעלמות ממך מתקיימת עדיין, דודי. 
והמקרר שלו רחב מדיי. 
המשכתי מהמטבח לסיור במה שהיה הזירה לימים האחרונים של אדם נדיב. וזה היה מבולגן יחסית - ככה זה כשאין איש ערב לחייך, אני חושב. אני עלול לתאר את זה בפרוזה אבל האמת היא שלא הרגשתי הרבה. הסתכלתי על התמונות שנשארו, של המשפחה. כל מבני העץ השונים שהוא הקים במו ידיו, חלקם בשפיות וחלקם בחיפזון משוגע. כשעליתי למעלה הבנתי שהוא לא בזז את עצמו בקומה השניה. היא נשארה בערך כמו שהייתה גם כשסבתא עוד הייתה בסביבה. אחרי שהיא נפטרה הוא היה כמעט לגמרי למטה. בחנתי את הציורים הישנים, הרהיטים, מדדתי נעל אחת בקושי משומשת, והיא התאימה.

 
עד כמה שאני אוהב את החפצים האישיים שלי, אני רחוק מלשייך להם עיקרון של משמעות. כמו כן הפריטים הנטושים של הדוד שלי לא מרגישים רדופים, אולי להפך. הוא היה מי שנקלע ליישורת לא טבעית של חיים חירשים - עבודה, ובדידות, עם כליות שחוקות מליטיום. כעת במנוחה האולטימטיבית. 
בלי להביא איתי כלום, יצאתי. אני לא זוכר אם נעלתי מאחוריי. כשחזרתי לגינה של ההורים, ליטפתי את אחד החתולים שנולדו פה. האחד עם המיאו הגבוהה, שתמיד בורח ממני קצת לפני שהוא מוכן להתלטף.

הפרופיל לא התחבר כל השנה כשהייתי בדרום אבל עכשיו אני בצפון והוא מתחבר כל הזמן. זה סימן?