לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


9/2021

על אי לקיחת אחריות


היום מצצנו את הפצע כדי להוציא את הארס. הוא מילא את הפה וזב מהשפתיים, אבל הפצע לא התרוקן. חשבתי שאולי הגענו אליו מאוחר מדי וכל הדם שלי כבר מורעל. האפשרות השנייה, והפחות נעימה, היא שאולי אני יונקת מהניב עצמו. ואם זה המצב... אני יכולה פשוט להפסיק? לא לספוג את זה יותר? לא, אני לא יכולה. אני רעבה, והארס הזה אמנם לא משביע, אבל הוא הדבר היחיד שיכול להיכנס אליי.
נכתב על ידי haefes , 14/9/2021 23:01  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ההפנמה האולטימטיבית


כל הקיום שלי הוא חזרה נצחית על אקט של פרידה.

הניתוקים מזמינים עשרות פרידות ביום, והם מלמדים אותי לא להתאבל, לא להתמסר לתחושת האובדן.

למדתי נטישה. למדתי שמי שחזק עוזב את מי שזקוק לו, ואני מקפידה לעזוב כל יום ולא לשים את עצמי בנעלי הנעזבת.

 

החלקים שאני משאירה מאחור למדו דברים אחרים. כל אחת טובעת בחזרה נצחית משל עצמה, והקיום כולו הוא ריטואל מתמשך של לחיות את הזכרונות הגרעיניים שלנו הרחק מההווה.

אני מזניחה אותן, זה מה שאני יודעת לעשות.

מזניחה את החלקים הילדיים שכמהים לאהבה, את המתבגרות הכועסות שמחפשות ריגושים ונפגעות, את הדיכאונית שלא יכולה לקום מהמיטה. הן אוהבות אותי ללא תנאי ואין לי אהבה להחזיר להן.

מאוד מפתה להרגיש שכל המערכת בנויה סביבי ושהזהויות הן קביים או צנצנות ריקות. אבל זה לא נכון. גם אני ארכטיפ של פצל דיסוציאטיבי. אני דחליל, פסל מקרטון בדמות אמא.

נכתב על ידי haefes , 13/9/2021 11:47  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי:  haefes





© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לhaefes אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על haefes ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2021 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)