לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אין לי מושג מה לעשות פה, אבל למה לא


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


11/2021

קנאה (ואפילו עמוק יותר בתור הבור)


יש לי מצב רוח של רצח בעיניים


אבל לפעמים אני רוצה לשבת בצד 


ולבכות את החיים 


ולבכות על התגלגלות הנסיבות


 


לפעמים אני מייחל לרגע בו משאית תפגע בי ותכניס אותי לתרדמת של חצי שנה


זה יתאים לי מאוד עכשיו


אבל אני כבר בתרדמת די עמוקה שאני רק רוצה להתעורר ממנה


 


נמאס לי מעצמי


נמאס לי מהסביבה שאני בה


נמאס לי שאני לא יכול לטוס לטייל איפה שאני רוצה


נמאס לי שדורשים ממני מיליון ואחד דברים


ונמאס לי שאני דורש כל כך הרבה מעצמי


 


אבל אין ברירה


נכנסתי לעשור הזה


וכמו שאומרים


"התיכון תהיה התקופה הכי טובה שלך" (לא)


"אם לא בתיכון אז הצבא" (לא רלוונטי)


"בכלל מדובר בשנות העשרים שלך" (עוד נראה, אני לא אופטימי)


"או אפילו בשנות השלושים" (אם עוד אהיה עד אז)


ואז אמות


 


מנטלית טרם סיימתי את גיל ההתבגרות בזמן שכולם כבר עוברים למרכז ומתחילים לעבוד בעבודות לא שוליות. אני לא מקנא? אני מקנא. אני מקנא בכל אדם שמצא את הייעוד שלו בחיים. אני מקנא בכל אדם שמתעורר כל בוקר לצד עוד חמישה שותפים, ושחווה הנאה כשעומד בתור לשירותים על הבוקר. מקנא באלה שיושבים, שותים כוס קפה עושים מדיטציה על הבוקר. מקנא באלה שלובשים חליפות שנראות עליהם טוב, הולכים לעבודה שכולם לובשים את אותן החליפות, וטוב להם. מקנא באלה שלא שעירים מדי, לא צעירים מדי ולא סוערים מדי.  מקנא באלה עם חוש טעם בבגדים. מקנא באלה שיש להם פאסון. מקנא באלה שיודעים לסחוב את עצמם במרחב הציבורי ולהשרות על אחרים אווירה בוגרת ומרגיעה.


 


מקנא באלה שלא חושבים יותר מדי ועושים דברים, ובקטע הטוב. 


בעיקר מקנא באלה. 


 


נמאס לי


)(שוב פותח את הצ'אט של ערן שלא יקרה איתו כלום אבל עדיין)


 


 

נכתב על ידי , 22/11/2021 23:14  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מי את


יוצא לי לחשוב על זה לא מעט לאחרונה.



 



יצאתי עם מישהי פעם אחת בשנה שעברה, ברגיעה הראשונה בין הגל הראשון לשני. דיברנו כשהמגפה פרצה, הפסקנו לתקופה, וכשזה חזר זה היה מאולץ. ומאוד. ניסיתי לגרום לזה לעבוד, זה לא הצליח, אבל לא נורא. באתי לדייט, היה יבש בטירוף כי טרם החלמתי מהאקסית ופשוט היה לי מוזר. הבאתי דברים לאכול אבל היא סירבה וכבר הבנתי שאז חרצה את הדין.



 



לא נורא. עכשיו אני מסודר תודה לאל. אבל יש משהו אחד שאני לא מצליח להפנים.



 



אני לא זוכר איך היא נראית. לא יודע אם זה בגלל הNPCיות שבעניין - כאילו הייתי במן משימת צד באיזשהו משחק תפקידים שהמטרה שלו הוא להביא לי את התואר הנכסף "יצא לדייט אמיתי של גדולים בערך פעם אחת בחייו". היא לא עניינה אותי  ברטרוספקטיבה. לא היה שם יותר מדי, והכימיה שאפה לאפס - אבל שורט אותי שאני לא מצליח להבין איך היא נראית. לגמרי שורט אותי. יוצא לי לעשות לה סטוקינג לרשת החברתית היחידה המשותפת לנו (שדרכה הכרנו), אבל שוב, כלום לא השתנה מאז שהחליפה תמונה אי שם. זה נטו מסקרנות. איך היא נראית? היא לא מעניינת אותי ואין בכלל ערך מוסף לשיחות העבר שלנו. ועוד ניקיתי את החדר שלי לפני במחשבה שאולי תרצה לקפוץ למיטה שלי באותו היום. אבל אני הייתי כבוי. היא הייתה יותר. וזה פשוט לא עבד.



 



אבל איך היא נראית? פיזית? איך היא נראית?



 



 








 



(

נכתב על ידי , 21/11/2021 22:36  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



גם עם כוח אני לא בוער


אני קורע את עצמי בין שתי עבודות שמביאות לי כלום ואני שמח על זה.

אני עוסק בתחביבים שלי בתדירות די הזויה, ומנסה להתאמן בתדירות קבועה, אבל שום דבר לא יוצא כמו שצריך.

 

לפעמים כשיש לי הפוגות בין הדברים אני חושב וחושב והולך לאיבוד בתוך עצמי. אתמול והיום יצא לי לדבר עם מישהי שמתכננת להיפרד מחבר שלה אחרי הפסקה די ארוכה שאחרי תקופה די ארוכה שהיו ביחד. אני לא מתגעגע לחיי הרווקות ואני לא מחפש משהו מעבר למה שיש לי כרגע, אבל לפעמים נחמד פשוט להשכיח את כל הבעיות שלך כדי להתרכז באלה של אחרים - ועדיף פי כמה וכמה אם אתה אפילו לא מכיר את השם של האחרים האלה.

 

זה ממש מצחיק שהעצות שאני תמיד נותן לאחרים הן מעולות אבל אני לא יודע לממש אותן בעצמי. כשאני עושה דברים אני לא עוצר והכל מתגלגל לכדור שלג של טעויות. הפתרון לזה הוא בדרך כלל או לנעול את הדלת של החדר שלי או לשקוע בעצמי ולהתבוסס בשנאה עצמית עד שימאס לי ואז אני הולך לישון ולרוב קם אחרי כאילו כלום. 

 

זה עוד יותר מצחיק בהתחשב בזה שאני האדם הכי אבוד שאני מכיר, ושכל תזוזה שלו היא טעות. אני מתפלא בכל פעם מחדש שאני עושה משהו והוא יחסית עובד לי, כי המצב הפוך בדרך כלל. זו אחת הסיבות שבגללן אני מפחד להתקדם קדימה, אבל כבר נמאס לי לראות את כולם דוהרים בזמן שאני עומד מאחורה ומנופף להם לשלום ודרך צלחה. 

 

אני מנסה לשים את עצמי קודם להכל - אבל עצמי לא שווה יותר מדי. אז אני מנסה לשים את מה שיהיה לי טוב קודם להכל - אבל אז אני מבין שאין לי חצי מושג מה יהיה לי טוב ומתייאש מזה. אז אני מנסה לשים את מה שיגרום לי להרגיש בסדר עם עצמי קודם כל - אבל אז אני מבין שגם אם אעשה את זה אני לא מרגיש כאילו אני עושה משהו עם עצמי יותר מדי. ואז אני עוצר במקום ומתחיל עם חשיבת היתר שלי, שהיא חברתי הטובה מזה שנים ארוכות, ואז מבין שכלום לא קורה לי ואני נכנס ללופ אינסופי.

 

איכשהו אני תמיד מגיע לאותה המסקנה כשאני כותב כשטף מחשבתי. אני תמיד חושב יותר מדי, צריך לעשות משהו עם עצמי, וכו וכו וכו וכו, אבל אני לא יודע, אבל זה פה וזה שם וכוס אמא של צורת החשיבה שלי ואני מתפלל כל יום שאחטוף מכה כזו גדולה לראש שאולי תשבית אותו עוד יותר ואז לא יהיה לי אכפת מכלום

נכתב על ידי , 15/11/2021 23:34  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

כינוי: 

בן: 21




הבלוג משוייך לקטגוריות: עבודה , 20 פלוס , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להמחר כבר עבר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על המחר כבר עבר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2021 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)