לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

ענוה, השתלטי עליי/הטביעי אותי במים הצנועים של האמת/הרפי את אחיזתך, זהות/שחררי אותי מהבהוב האגו/ אהבה היא לרוב רק חלום/ואם אני נוקשה ואכזרי לעצמי/אני משתף זאת עמכם/האם לנסות? היכול אני?


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


11/2021

גם עם כוח אני לא בוער


אני קורע את עצמי בין שתי עבודות שמביאות לי כלום ואני שמח על זה.

אני עוסק בתחביבים שלי בתדירות די הזויה, ומנסה להתאמן בתדירות קבועה, אבל שום דבר לא יוצא כמו שצריך.

 

לפעמים כשיש לי הפוגות בין הדברים אני חושב וחושב והולך לאיבוד בתוך עצמי. אתמול והיום יצא לי לדבר עם מישהי שמתכננת להיפרד מחבר שלה אחרי הפסקה די ארוכה שאחרי תקופה די ארוכה שהיו ביחד. אני לא מתגעגע לחיי הרווקות ואני לא מחפש משהו מעבר למה שיש לי כרגע, אבל לפעמים נחמד פשוט להשכיח את כל הבעיות שלך כדי להתרכז באלה של אחרים - ועדיף פי כמה וכמה אם אתה אפילו לא מכיר את השם של האחרים האלה.

 

זה ממש מצחיק שהעצות שאני תמיד נותן לאחרים הן מעולות אבל אני לא יודע לממש אותן בעצמי. כשאני עושה דברים אני לא עוצר והכל מתגלגל לכדור שלג של טעויות. הפתרון לזה הוא בדרך כלל או לנעול את הדלת של החדר שלי או לשקוע בעצמי ולהתבוסס בשנאה עצמית עד שימאס לי ואז אני הולך לישון ולרוב קם אחרי כאילו כלום. 

 

זה עוד יותר מצחיק בהתחשב בזה שאני האדם הכי אבוד שאני מכיר, ושכל תזוזה שלו היא טעות. אני מתפלא בכל פעם מחדש שאני עושה משהו והוא יחסית עובד לי, כי המצב הפוך בדרך כלל. זו אחת הסיבות שבגללן אני מפחד להתקדם קדימה, אבל כבר נמאס לי לראות את כולם דוהרים בזמן שאני עומד מאחורה ומנופף להם לשלום ודרך צלחה. 

 

אני מנסה לשים את עצמי קודם להכל - אבל עצמי לא שווה יותר מדי. אז אני מנסה לשים את מה שיהיה לי טוב קודם להכל - אבל אז אני מבין שאין לי חצי מושג מה יהיה לי טוב ומתייאש מזה. אז אני מנסה לשים את מה שיגרום לי להרגיש בסדר עם עצמי קודם כל - אבל אז אני מבין שגם אם אעשה את זה אני לא מרגיש כאילו אני עושה משהו עם עצמי יותר מדי. ואז אני עוצר במקום ומתחיל עם חשיבת היתר שלי, שהיא חברתי הטובה מזה שנים ארוכות, ואז מבין שכלום לא קורה לי ואני נכנס ללופ אינסופי.

 

איכשהו אני תמיד מגיע לאותה המסקנה כשאני כותב כשטף מחשבתי. אני תמיד חושב יותר מדי, צריך לעשות משהו עם עצמי, וכו וכו וכו וכו, אבל אני לא יודע, אבל זה פה וזה שם וכוס אמא של צורת החשיבה שלי ואני מתפלל כל יום שאחטוף מכה כזו גדולה לראש שאולי תשבית אותו עוד יותר ואז לא יהיה לי אכפת מכלום

נכתב על ידי המחר כבר עבר , 15/11/2021 23:34  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



כינוי:  המחר כבר עבר

מין: זכר




הבלוג משוייך לקטגוריות: עבודה , 20 פלוס , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להמחר כבר עבר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על המחר כבר עבר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)