הטוב הרע והמכוער

נכון, הטרט הוא של סירגו לאונה אבל קלינט איסטווד בחר להשתתף בו אחרי שחקנים הוליבודים מפורסמים יותר ויתרו עליו. איסווד קורא תסריטים ובוחר באלו שמדברים אליו. זהו סרט השיא של סדרת מערבוני ליאונה עם איסטווד והוא יחודי.

כסרט הוא מושלם. הוא מספק חוויה ויזואלית, מוסיקלית ותרבותית חשובה לתודעתם של הצופים.

הסרט הוא פורץ דרך היסטורי באופן שהוא מתאר את מלחמת האזרחים בארה"ב.

אמריקאים לא מרבים לדון בציבור הרחב במלחמה הנוראה ההיא. יש להם זכרון היסטורי מהקצרים שבין אומות העולם. ראה פינוי אפגניסטאן לעומת פינוי סייגון. 

המלחמה ההיא התאפינה במספר נפגעים אסטרונומי עם מעט מאוד בקרה עצמית על אופן השימוש בחילים. בשר כדורים שהשאיר בשדות הקרב מאות אלפים שחלקם התנדבו וחלקם גויסו. מעט מידי ברור פומבי לדרך בה נשלחו החילים למות.

יש לארה"ב מסורת של שליחת חילים למות בשדה הקרב. החל מהנחיתות על האיים בדרך ליפן, דרך הרי קוריאה וכלה בשדות האורז של ויאטנם. האמריקאים מעריצים את הגנראלים הקצבים ומלאים בוז לשני הגנרלים שידעו שהמשאב החיוני ביותר שלהם הוא החילים: שרמן ופאטון.

ליאונה ואיסטווד מאירים בסרט שתי תופעות מהמלחמה ההיא שהן מטאפורות למלחמות רבות אחרות. 

סצינה חשובה היא מחנה השבויים לחילי הדרום שנוהל על ידי הצפון. חוסר אונים מוחלט של השבוי. מבחינה היסטורית מחנות שבויי הצפון אצל הדרום היו מזוויעים לא פחות.

הסצינה החשובה ביותר בסרט לטעמי היא הקרב על הגשר. כאן מצליח ליאונה עם איסטווד לתת אמירה חד משמעית על הטיפשות בה נוהלה המלחמה. הפרטים ידועים ומומלץ לראות שוב את הסרט לריענון.

נקודה אחרת שלא באה לביטוי מספיק היא ההצגה של חיי מקסיקנים בשולי ארה"ב. המפגש בין טוקו לאחיו הכומר משמעותי.

עם שחרור הסרט לאקרנים הוא התקבל על ידי המבקרים בקרירות רבה. הקהל אהב אותו ושלם מכספו בהמוניו כדי לראותו.

ככל שעובר הזמן מתגברת ההערצה לסרט מכל הצדדים. יוצרי קולנוע רואים בו מופת של עשית סרט. מבקרי סרטים מדרגים אותו גבוה בין הםרטים שנעשו במאה העשרים ואנשים חושבים אומרים שיש בסרט אמירות חברתיות נוקבות. 

נסו ותיהנו ואולי תחכימו.