חלמתי לראשונה על הטיפול

הגעתי אחרי שהייתי במצוקה - דיברנו, אולי, זה לא נשמר אחר כך בזכרון -

ואז היא אמרה שהיא צריכה ללכת. עצרתי וחשבתי, כמה זמן כבר עבר?

ומתוך הכלום נוצרה המחשבה שעתיים

ומתוך הכלום התמלאה התחושה הממשית הזאת של שעתיים, עברו שעתיים

זאת זאת זאת ההתפוצצות הזאת של בריאה, פאק, של הרים נורים מעלה וזמן מתרחב ומתכווץ לפי הזמנה

ןכל חלום הוא הזדמנות

גם כשכל חלום סיוט

זאת מלאות

שחיים שלמים אני ארדוף ולא אמצא

האוסידי אומר: זה היה משפט מכוער, אני אומרת: נהדר

בכל זאת, זה פוסט דבילי. שוב. את צריכה להגיד מילים אחרות. את צריכה לדבר. את צריכה לדבר. בכל זאת, נעולה. הגפיים, המפרקים, החלקים הזזים, קפוא כאן. מילים תבחרי מילים. זה לא חייב להיות הכל בבת אחת זה לא חייב להיות תמיד עכשיו אבל עכשיו, עכשיו זאת הזדמנות. לא טוב לי. אתמול חייכתי הרבה. לא טוב לך. הרשימה של המילים בהתחלה תמיד מתחילה עכשיו באוטיסטית. בטח, את כועסת כשמודדים ככה. בטח את כועסת. בכל זאת מודדת, אומדת, קוצצת. אוטיסטית, בת 30. הישגים. הם לא כמו הרים, הם לא קמים לך. זה מוח נגרר על הריצפה וזה מרפקים קלופי עור וכאן כאן היה צריך לפצל את אצבעות הרגליים עד הקרסול. רע לי וכואב לי.

אבל היום מילה אחרת, היום אני גאה בי.