מדבר אל הקיר

ארץ רחוב סומסום

היום כשאני חושב על זה ואני קרוב לגיל 50 אני סוף סוף מבין לאיפה הייתי רוצה להגר או לגור בו הייתי רוצה להגר ולחיות כל חיי בארץ רחוב שומשום

הסדרה רחוב סומסום כמו כל התוכניות טלוויזיה לילדים של שנות התשעים והשמונים רחוב שומשום בלי סודות הקוסם מארץ עוץ פונדק 5 המייל נילס הולגרסון פינוקיו הלב כל הסדרות הטלוויזיה המצוירות של שנות השמונים והתשעים בטלוויזיה החינוכית והלימודית ובתוכניות הערב של הילדים בערוץ הראשון של הרשות לשידור ערוץ אחד

שמע הייתי רוצה לגור שם הייתי רוצה לחיות את החיים שלי

כי ברחוב סומסום ביחד עם קיפי קיפוד משה אופניק וכרובי  ועוגיפלצת ואריק ובנץ וכל יתר הפינות זה החבובות והבובות והפינות לכייף ללא גבול וללא סוף שם כל אחד מקבל כבוד והערכה ואהבה וגם המבוגרים זוכים ליחס מכובד והילדים זוכים לאהבה ולהגנה ואנשים מכבדים אחד את השני אנשים אומרים סליחה ואני מצטער והם אומרים בבקשה ותודה רבה וכל אחד לא משנה מי הוא או באיזה גיל או במה המצב שלו זוכה ליחס של אהבה וכבוד והערכה הוא חלק מרחוב סומסום הוא שווה משהו בעיני האחרים ומכבדים אותו ומכבד אותם

ברחוב סומסום אין גזענות אין אפליה אין שנאה אין אלימות אין טרור אין מלחמות אין נשק אין פשע אין סמים לא גונבים אחד מהשני לא דופקים אחד את השני לא מרמים אחד את השני לא משקרים אחד לשני כולם מכבדים את כולם וגם אם מישהו קצת מוזר וחריג גם לו יש מקום שמה ברחוב סומסום וגם הוא חלק מהרחוב וחלק מהחברה ולכולם יש בית איפה לגור ולכולם יש מה לאכול לכולם יש מיטה חמה לישון ולא חסר להם כלום אתם גם לא צריכים שום דבר יש להם את הכל

אני מתגעגע ל רחוב סומסום אני מתגעגע להיות ילד בן 10 שחוזר מבית הספר אוכל ארוחת צהריים עם המשפחה שלו עם אחותו ועם אמא שלו ארוחה שסבתא שלו בישלה בשבילו ללכת לעשות שיעורי בית עד 4 אחר הצהריים ואז לראות טלוויזיה אם בכלל הייתה בחופש הגדול או בחופש של פסח או בחופש של חנוכה אתה יכול לראות מהבוקר עד הערב שאבא שלך מגיע מהעבודה ואוכלים ארוחת ערב ואבא שלך רואה מבט מהדורת חדשות את השטויות של עולם המבוגרים של העולם האמיתי

כשאתה ילד או כשהייתי ילד הבועה שלי הייתה הטלוויזיה גם כשהייתי נער הבועה שלי הייתה הטלוויזיה ההבדל הוא שכשאתה ילד אתה אתה חי בתוך שנקראת רחוב סומסום וכשאת נער בשנות התשעים אתה גדל בתוך בועה שנקראת mtv אירופה זה כל ההבדל זה הכל בועות

בועות של ילדות ובועות של נעורים בזמן שאתה גדל אצל ההורים שלך והמשפחה שלך כשהילדים בבית ספר מחרימים אותך שאח שלך צריך טיפול סיעודי 24 שעות 7 ימים בשבוע כשאחותך בזה לך ושונאת אותך זה כשסבתא רואה בך רק עוד להאכיל ואמא כל מה שחשוב לה זה שתוציא ציונים טובים בבית הספר ואבא כל מה שמעניין אותו זה העבודה שלו

אז אתה עושה מה שדורשים ממך וביתר הזמן הפנוי שלך אתה מפצה את עצמך בלראות 4 5 או 6 או 7 או 8 שעות ביממה טלוויזיה תוכניות טלוויזיה וזה כל העולם שלך ואתה מאמין שמה שאתה רואה זה העולם האמיתי או אתה משלה את עצמך שזה העולם האמיתי

בכל אופן לכל חלום ולכל בועה יש סוף אתה מסיים תיכון אתה מסיים בגרויות אתה מגיע לגיל 18 לפי החוק הייתה כבר לא קטין ולא ילד ולא נער המשפחה כבר לא חייבת לך כלום ואז בועטים אותך החוצה לעולם האמיתי בדרך כלל אתה מתגייס לצבא ואז אתה חוזר משם או מת חלל צה"ל או נכה פיזית או נפשית או שרוט נפשית לכל החיים כי אתה חוטף את הכאפה של החיים שלך אחרי זה מתפלאים למה אתה מעשן למה אתה שותה למה אתה מקלל

כל זה קורה מפני שהאמת היא ששום דבר טוב באמת לא מצפה לנו מחוץ לבועה של ארץ שומשום מחוץ לבועה של המשפחה מחוץ לבועה של הנעורים שום דבר טוב לא מצפה לך בחוץ אתה 30 שנה 20 שנה תרדוף אחרי האשליות שלך והתקוות שלך והחלומות שלך דברים שאתה רוצה מהחיים אושר עצמאות חופש כסף אהבה מין מקצוע פרנסה כסף גדול עסקים אישה ילדים משפחה בית דירה נכס ואתה לא תמצא שום דבר מזה אתה תהיה פול גז בניוטרל ככה 20 30 וארבעים שנה ובסוף בגיל 40 או 50 אתה תתחיל להתגעגע לבועה של רחוב סומסום לגדול מוגן בתוך בועה ולראות שטויות בטלוויזיה ולצחוק ולעשות כיף תמים ולהיות מאושר באמת כמו שרק ילדים ובני נוער יודעים ילדים ובני נוער שיש להם נעורים וילדות אמיתית לפני שזורקים אותם לזבל לפני שבועטים אותם לקיבינימאט

כן כן אני יודע רחוב שומשום זה היה סה"כ תוכנית טלוויזיה מטומטמת כי אצלנו להיות תמים וטוב הפירוש של זה זה להיות פראייר וטיפש ומטומטם עד כדי כך אנחנו דפוקים בעולם המבוגרים

בכל זאת אני הייתי רוצה לגור ברחוב שומשום עם קיפי קיפוד

(1) שלוש ארבע חמש וחצי - פתיח - YouTube

רחוב סומסום -קיפי פוגש את נתן (youtube.com)