עבר זמן מאז שהייתי כאן. אם המערכת הייתה מסורבלת פחות, ככל הנראה שהייתי כאן יותר.

בינתיים הספקתי להיות ירוקה ולהצהיב שוב, כמו רכסי רמת הגולן שבן רגע מתנערים מהחורף.

אני חושבת שרוב הזמן הזה חייתי יותר בראש שלי מאשר בעולם שבחוץ.

לא כל כך נעים שם, הרבה פעמים חנוק.

ואני שואלת את עצמי - למה?

מה גורם להדלדלות החמצן שם, מה מותיר אותי ללא אוויר?

כשאתה אתה אתה אתה אני אני

כשאתה אתה,

אתה אתה?

אני אני.

אני תמיד אני. לפעמים החרדות שלי נצבעות בגווני הפחדים שלך, אבל אני תמיד אני.

ואיזה לב יש לי.

ואיזה מח.

קשה לי לראות מהצד את הפערים בין כפית של כסף למזלג אני תוהה איך תלמד ללעוס את האוכל שלך בעצמך אם יש תמיד שיניים תמיד מקור שיאכיל אותך משתדלת לא לעצור כרגע ולהיות עם הפנים קדימה רק קדימה אבל למה אתה כל הזמן מסתובב לאחור אם נמשיך בהליכה מהוססת אני אמשיך לצלוע ואז יכאב הגב ואז יכאב הלב אולי פשוט תחליט להפסיק לפחד אם תפסיק לפחד אז תפסיק לפחד אז תהיה אמיץ אז תהיה גבר אז תהיה בוגר אז תהיה

ואני בחמלה

ואולי בחלם

אני מוותרת לך יותר מדי ואז תוהה למה אתה לא

תסתכל עליי כמו שאני מסתכלת עליך ותראה כמה אני יפה ותראה כמה אני חכמה ותראה כמה טובה ותראה כמה אני

תצא מהבית כבר ותהיה לבד ותפסיק עם ה

רק

לא, בעצם לא

בעצם בגישה אחרת

אצלכם תמיד כן

אז כן

תצא

תהיה

תראה. אותי

כל החלטה מתקבלת בפרלמנט משפחתי, מן סימביוזה שאני פשוט לא

כששאלתי את אבא שלי שאלות הוא היה מפנה אותי לגוגל ומבקש שאחזור אליו עם תשובה

הוא היה אומר לי שעכשיו אני עם עצמי

הוא היה אומר לי שאני מסוגלת

פעם אחת

פעם שנייה

ואני האמנתי

ואני מאמינה

משהו מתעתע בקרבה ולעיתים היא נדמית כתלות

איך זה שכולם רווקים ואף אחד לא יוצא מהבית ואף אחד לא יודע לבשל ואף אחד לא יודע מה זה

רגש

לא

נעים

אתה כבר לא נער

ואני בכלל צריכה להתעסק בעצמי.

אני עוד אכתוב על נתינה ומהירות ואישה יקרה ואדע גם להבדיל

בין שלושתם

אני כותבת הרבה על החודש ההוא שבו לא קרה הרבה אבל הכל קרה. מרגישים מלחמה כמו שמרגישים מחלה ממארת. אני יודעת כי ראיתי.

לפעמים זה מרגיש כאילו באמת אין לאן ללכת

אני כל כך רוצה חופש

אני צריכה אותו

לא הייתה לי דקה של מנוחה

של שלווה

אף פעם לא ראיתי אותך ככה

ללכת ברחוב של איזו עיר לא מוכרת

להכנס לחנות, להריח אותה

לשתות קפה

לשפוט קפה

אמנות ומוסיקה

לשבת ליד מקור מים

לאכול

להכיר

אף פעם לא אוכל להגיד יותר מאיפה אני

אף פעם לא אוכל לא לפחד שתקרה הסצנה הזו של גומר פייל באכסנייה שבה אשן

ליצור חברויות

האם נגזר עליי פשוט

לפחד מהעולם?