אחרי שנים שלא תיעדתי את הימים שלי, אני מתרגשת, מודה

היום התעוררתי ב7 בבוקר, נסעתי לעבודה, נשארתי עוד שעה נוספת היום, עשיתי עוד 36 ש״ח. לא רע, אך כמעט כמו כל יום, שום דבר לא באמת השתנה. מקודם השוודי אמר לי שהמשלוח שלי בדרך, אני מצפה לו בכיליון עיניים השבוע, למרות שאלה דברים שאני לא באמת זקוקה להם, הכל ליופי, לחיצוניות.

אני אוהבת וזה מה שחשוב. אני יודעת שאני יותר מזה, בעצם למה אני יותר מזה? כולנו אותו הדבר, החוויות והדברים שאנו עוברים, לא משנים דבר, בעיני לפחות. בלעשות שופינג יש אפקט נורא הפוך. מבחוץ זה ממלא אותי, אך מבפנים רק בהתחלה... ואז אני מתמכרת לתחושה הטובה ורוצה להרגיש בה שוב אז אני מזמינה ומבזבזת את כספי, על הנאה לא הכרחית למדי, אפשר להגיד שזה כמעט כמו שמתמכרים לאהבה.

חוויתי אהבה די ממזמן, הכל די מעורפל לי ואני לא זוכרת כמעט דבר. הכי קרוב שלי לאהבה בין שניים שהיה לי היה עם מישהו שהתעלל בי נפשית, והוריד לי את הביטחון העצמי, אני עובדת על זה כרגע ומנסה לשפר את הדימוי העצמי שלי לטובה, להעריך את עצמי. אני משתדלת. אבל משהו מבפנים מושך אותי תמיד למטה... אני עוקבת אחרי זה. אני אשתפר, מבטיחה.

מחר אני מתעוררת ב6 בבוקר. יש לי להעביר חצי יום במקום שאני לא מחבבת במיוחד- מקום העבודה הנוכחי. למרבה המזל מחר אני לא עובדת עם העובדת החדשה, היא עושה לי את המוות, בתקווה שיפטרו אותה בקרוב.

אלך לישון... אני כבר מרגישה את העייפות בעיניים.

נתראה מחר,

חיבוק ממני, ומאכפת לי.

אהה זה הכי חדש להיום:

https://www.youtube.com/watch?v=cZTKjzAJLCk