וואי וואי

איך לא הייתי רוצה להיות הבחורה הזאת שנכנס אלייה בולבול והיא מסיימת עם בחילה. אבל אופס, זאת אני.

כמה לסבית אני עוד יכולה להיות? אבל גורלי לא שפר עליי ואתמול כמעט הקאתי אחרי חדירה.

למען הסר ספק, זה לא היה בולבול מקורי- אלא חיקוי סיני מהיצרן שאנחנו רותמות לגופנו כמו בפורנו שהייתי צופה פעם. 

לרוב אני האקטיבית אבל אתמול רציתי לנסות גם. ובואו- כיאה לחיקוי מהיצרן זה לא דומה לגודל הממוצע בשום צורה. זה ענק, איזה לחץ, איזה סטרס .

ניסיתי להתמסר לתחושת העונג ולאמץ את ההנאה החדשה הזו. אני שוכבת עם נשים כבר קרוב לעשור.

ורק בשלוש שנים האחרונות התחלתי אשכרה להנות. ו וכשהתחלתי לחוות אורגזמות מטורפות (לא סתם חרמנות תשוקתית לא ממומשת) לא הבנתי למה מלכתחילה לא דיברתי או אמרתי דבר. אהבות שלמות וצעירות התבזבזו על החשש לכוון קצת ימינה או שמאלה- להרפות ולשחרר. בטח כל האקסיות לדורותיהם חושבות שאני סקס גרוע, כי בתכלס באמת הייתי. וחבל כי אם א פאשינט גירל.

טוב בכל מקרה, ממש אמרתי לעצמי ״תרפי״. למרות שמוזר למרות שכואב למרות שלחוץ בפנים. וההנאה התחילה להתפשט ושמעו זה היה לא רע בכלל. תוך כדי משננת לעצמי מנטרה שאני כאן בשביל להנות מזה. והנה אני נהנית ממש! אבל תוך שניה המצב הסלים. כיווץ אדיר פלט את החיקוי הסיני הזול החוצה. ממש כמו קיא. כל הגוף שלי התחיל לרעוד- והגיעה הבחילה המטורפת. והתנשפתי כאחרון התקפי החרדה מהפרידה ב2017. איך מסבירים את התחושה הזאת? כןס עמק 

הרגשתי שכיאילו בעבר הרגשתי ככה בידיוק. שנכנס לי עצם זר למגעיל לגןף- מבלי שרציתי דהוא יהיה שם. ומסצנת פןרנו מחרמנת זה הפך לסרט טורקי של חיבוקים וליחשושים ש״הכל יהיה בסדר״ אני בשליטה, אני במקום בטוח. אני מבינה היום שביחס לטראומה שאני סוחבת מהעבר זה הגיוני שיש לי פלאשבקים כאלו, כי הטרדה מינית מגיל 12 זה לא דבר שמחליקים עליו הלאה. אבל היום, אני ממש שמחה שנפתחתי מינית ושאני מסוגלת להתנסות. בא לי לתת לטראומה בעיטה בפרצוף ולהתחיל להיות מחדירה. כמו שפעם, לא נהניתי ולא גמרתי מהחשש להיראות מוזר, שיתעוות לי הפרצוף והפכתי למלכת האןרגזמות בשרשרת. היום אני רוצה לגמור מחדירה בהנאה. ואולי מחרתיים ארצה שלישיה, וחודש אחריי אפתח את היחסים בשביל להזמין את כל האקסיות לדורותיהן ולהוכיח כמה השתפרתי בסקס. ושאין מה להתבייש מקצת ריח פות וכיווצי רגליים. 

איזה פתטי המשפט שאני הולכת לכתוב אבלללל אני חוגגת את המיניות שלי. את הטראומות ואת השדים. את התרסקות ואת הקימה. אם לא אחגוג את זה אז מה אחגוג.? את ה92 שקיבלתי בתואר? פאק דאט. פעם התקף חרדה היה יומיים והיום הוא רק 20 דק׳ וזו חגיגה אמיתית.

גם כשהערב מתחיל סצנת פורנו ונגמר סרט טורקי