נכנסתי כדי לראות שכל הבלוגים שאני עוקבת אחריהם עוד חיים והתשובה היא כן.

חשבתי לכתוב פה לפני כמה ימים, כי היה לי קשה שוב. אבל לא עשיתי את זה. לא יודעת למה.

בכל מקרה ניסיתי לכתוב לעצמי וזה עזר בערך. עכשיו אני יותר טוב.

המבצע החזיר אותי לשנה שעברה למילואים, שהיה קשה ומפחיד ושכל הבלאגן שלי התחיל. והייתי צריכה בשבוע האחרון להזכיר לעצמי מלא פעמים שזה לא אותו דבר, שאי אפשר לחיות את אותו הרגע פעמיים, שאני אחרי טיפול של יותר משנה ולכן אני לא מי שהייתי אז. שאני יותר חזקה ועם יותר כלים. 

ועכשיו אני בערך מאמינה בכל הדברים האלה אבל עדיין קשה לפעמים לזכור את זה כשפתאום מתגנבת מחשבה רעה לראש.

אבל בחיים הרגילים, מחוץ למחשבות שלי, הכל ממש בסדר. אפילו מצוין. מצאנו דירה, אנחנו עוברים לגור ביחד. ואני בחופש. עברתי את כל המבחנים ויש לי ציונים טובים הפעם. נדמה לי שידעתי את זה עוד קודם אבל זו עוד הוכחה לעצמי שאני איפה שאני צריכה להיות.

לא עשיתי יוגה או פתחתי בקלפים או עשיתי מדיטציה המון זמן. זה חסר לי. המכשפה שבי מבקשת מענה. אבל בזמן האחרון היה לי קשה, הגוף שלי הרגיש כבד, הלב היה תשוש. הייתי צריכה מנוחה.

המקום הזה תמיד מרגיש כמו בית. אני בטוחה שעוד אשוב מידי פעם.