"הרעש הזה עוד יהרוג אותי" היא אומרת כל פעם בעיניים אטומות. הרעש הזה יהרוג גם אותי. אתמול כבר נכנסתי לפארנויות וזעם "אני יוצאת. אני לא יודעת מתי אחזור." וברחתי. חזרתי מעט מאוזנת וגם הרעש התאזן. עכשיו הרעש חזר ואיתו החרדות. די די כבר. אני זוכרת איך מעל הבית נפלו חלקים של גליל מתכת רע, או טוב. מה זה משנה. מה שמשנה זה הרעש שמשנה. עכשיו נרגע. תודה. תודה על פינת החמד שלי פה
כינוי:
Uzumaki
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
