18.05.22

אני בחורה קצת גברית.
איזה דרך לפתוח את הבלוג הא?

ועכשיו ברצינות, יש לי תחביבים של בנים, גם בקריירה יצא לי לעשות דברים קצת גבריים (כלי עבודה ושיט בסגנון) וגם בצורת החשיבה. אני לא נוטה להתעכב על דברים, אני מחליקה הרבה ואני בדרך כלל פותחת רק דברים שפוגעים בי עם אנשים שזה רלוונטי לפתוח איתם.

ובכל זאת בגיל 25 אני מגלה לאט לאט שאין שום היגיון גברי.

אתם אשכרה עושים דברים בלי שום טיפת כוונה, מחשבה מאחורי הדבר ומשמעות.
וזה מצחיק.. כי נשים פועלות בדיוק הפוך.. על כל דבר שאנחנו עושות עם בחור שאנחנו יוצאות איתו או באיזשהי אינטראקציה איתו ניתחנו כל תרחיש אפשרי לפחות 10 פעם בראש.

וזה גורם לי לתהות האם גברים ונשים נועדו להיות יחד בכלל? איך למען השם מתגברים על הפערים?? בתור אחת שחוותה מערכות יחסים כמעט ב100% ב9 שנים האחרונות (כן, התקופה הנוכחית היא הארוכה ביותר שלי בתור רווקה!!!! וגם זה 5 חודשים, כן ?) אני לא זוכרת תקופה בחיי שהייתי מאושרת לאורך זמן במערכת היחסים שלי.

ואז אני שואלת את עצמי מה דפוק בי שאני מוכנה להתפשר על האושר שלי?

וזה מתחבר להכל, חוסר היכולות שלי להציב גבולות עם גברים (ולפעמים גם במערכות יחסים אחרות) הפחד שלי מלהיכנס לעימותים. החשש של איך יתפסו אותי ואיך אני אצא והרצון התמידי להרשים ולרצות.

בגיל 25 התחלתי להכיר את עצמי מחדש. זה כיף זה מלמד זה מפתח. אני עוברת תהליך שאני שלמה איתו ומברכת עליו. עדיף עכשיו מאשר אף פעם. וכל מה שאני עוברת עם עצמי זה כדי למצוא אותך. בעלי. אחחח, כמה שאני מחכה לך. הכל שווה בשבילך. אני יודעת שתגיע אליי יום אחד. לא בטוחה באיזה תצורה או אירוע. אבל אתה תגיע. כי מגיע לי את הטוב ביותר.

איזה כיף שיש לי אותי. זכיתי.