היום זה היום שגיליתי שיש לך חברה.

חברות שלי ראו אותך השבוע עם בחורה, מחזיקים ידיים, מתנשקים, זוגיים. 

עברת על ידם פעם אחת והמשכת ללכת, אבל באיזה שהוא אופן היה חשוב לך לחזור איתה ולהתיישב ממש שולחן ליידם. 

מעיין הכרזה, יש לי מישהי חדשה תעבירו את זה הלאה.

באופן אירוני, יום לפני זה ובאותו היום התקשרת אליי. ואני? חסמתי לפני כמעט שבועיים. למה? כי גיליתי שיש לאמא שלי סרטן ופחדתי שאני אספר לך. 

לא רציתי שתהיה חלק מהחיים שלי ושתדע את הדברים שהם רק שלי. 

אז אני תוהה אם יש לך חברה, למה אתה מתקשר לאקסית? ולמה אתה עושה לי כואב בלב גם כשאתה לא בחיי יותר. 

אתה מתקשר ורואה שחסמתי אותך אז אתה חוסם אותי בחזרה באינסטגרם. אני לא קמתי והלכתי ביום בהיר וזרקתי 5 שנים לפח. אני לא שלחתי תמונות איטימיות שלך שצולמו בסתר לחבר. לי יש את כל הזכות לחסום אותך.. להוציא אותך מחיי. אבל אתה ? אתה עושה את זה בשביל טיזינג. כדי להכאיב לי. 

אתה מת שאני אהיה חלק מהחיים שלך.

ואז אני שואלת את עצמי, אם אתה אדם שאמור להיות כל כך שנוא עליי. אם אני מודעת לזה שאתה אדם קטן, דוחה, מבחיל וחולה. למה מתכווצת לי הבטן כשאני שומעת שיש לך מישהי? גם אם היא סתם דייט? אולי כי אני חושדת שיש לך מישהי כבר ממרץ- אפריל ובפעמים שכן דיברתי איתך תמיד הכחשת. וכשאמרתי לך שאתה אדם לא אמין, אמרת לי שאני היחידה שאתה הכי כנה איתה. ובטוח שיקרת. כי איזה בן אדם לא אמין לא ישקר?
ספק לי, ספק לך. אבל שיקרת. 

היום יש לי דייט, עם בחור חמוד שהכרתי דרך חברים, הוא רואה אותי, מכיל אותי, מתאמץ בשבילי על אף שהוא לא כל כך מכיר אותי. בזמן כל כך קצר שאני בתקשורת איתו הוא מלא דברים שאתה לא היית. שאתה לא יכולת לספק לי. 

היום זה היום שאני מתחילה לחסום אותך מהלב שלי.

כי מהטלפון זה לא מספיק. אני לא יכולה לתת לך מקום יותר. זה סתם מכאיב לי. איכשהו כבר 7 חודשים שאתה רק מכאיב לי על אף שאתה לא בחיים שלי. והפסיכולוגית שלי שונאת שאני לוקחת דברים על עצמי. כי אתה החלאה שלא משחרר אותי. אבל לי קיימת האפשרות לבחור שאני לא נותנת לך יד בדבר. והיום קיבלתי אותה. היום אני בחורת נכון. 

"מתי אלמד לבחור נכון? להאמין, לראות שטוב. בלי להביט שוב לאחור. לבחור נכון."

היום.