09.06.22

אני תוהה אם מתישהו מתרגלים לבדידות.

אני כותבת על זה הרבה כי זה בוער בי. קשה להיות לבד. אני קמה בבוקר- לבד חוזרת הביתה- לבד

תקופת המבחנים מעמיקה את הלבד ומקשה מאוד. זה לא בוער בי ללמוד ההפך, זה גורם לי ליפול לתהום של הבדידות.
החברות לומדות למבחנים, אז פחות נפגשים ובמקרה גם מחר ארוחת שישי שאני אעשה לבד.

אף פעם לא הייתי כל כך לבד ואני לא בטוחה שאני רוצה להתרגל לזה.

אני מרגישה שאין לי למי לספר מה עובר עלי, לא באמת.. אני לא בן אדם שאוהב לדבר על מה שהוא מרגיש והרבה פעמיים אני מתקשה להסביר מה קורה אצלי בלב ומה אני מרגישה.

לרוב אני גם מרגישה שלא יבינו אותי. אני תוהה אם היה מישהו שהיה חווה את מה שאני מרגישה הייתי בטוב? הייתה לי נחמה ? אני ממש לא בטוחה.
איי צרת רבים(בקול של תותית אובייסלי ואם אתם לא יודעים מי זו תותית הדלת החוצה מהבלוג פתוחה לרווחה) פחות הקטע שלי צרת רבים.

הלב שלי מלא ברגשות, חששות וחרדות. אני מרגישה שבזבזתי את הזמן תקופה ארוכה, שהייתי במערכת יחסים לא אוהבת (מצידו). הרי בן אדם שאוהב אותך לא יפגע בך ככה.

חיי הרווקות נחמדים. יש את היזיז הזה והיזיז הזה ומידי פעם אני מנסה דייטים (מנסה חחח אם לצאת עם 3 גברים בשבוע נחשב למדי פעם, אימוג'י מגלגל עיניים )

אני אכתוב לכם על עולם הדייטינג הכושל כי תכלס זה הג'וס. ואין לי מושג בכלל אם מישהו קורא ואם כן אז למה אבל אני בטוחה שלא תסרבו לג'וס..

אני אסגור בשיר שמלווה אותי עוד מהפרידה הקודמת שלנו, מלפניי כמעט שלוש שנים של זמר אגדי.

"אינשאללה תמצאי לך נחלה, תמריאי אל מעבר לחלל כי גם הסוף הזה הוא התחלה".
בונוס, "יהי שלום במחוזותייך שיפתחו נא כל דרכייך  ויבורכו הן שתי ידייך... ויתגשמו חלומותייך ותגדלי את ילדייך וכל הטוב עוד לפנייך כן, כל הטוב עוד לפנייך" ר.פלוטניק

31.05.22

אני לא מצליחה להירדם.

למה? כי אני אוכלת את הראש במחשבות..

מחר יש לי דייט ומדובר בדייט שבאמת בא לי עליו.

היו מעט מאוד כאלו מאז הפרידה. שבאתי באמת ברצון למשהו והתרגשתי. אולי היחיד מבניהם זה היזיז שלי כיום. שהוא היה הדייט הראשון שלי כרווקה.

אני לא מפסיקה לחשוב על מה אם אני לא אוהב את איך שהוא נראה? ( אני לא כל כך יודעת איך הוא נראה ) מה אם לא יהיה חיבור טוב? מה אם הוא רק מחפש סקס? לא יתלהב ממני? אם תהיה נשיקה גרועה? אם הוא יבריז בכלל?

עולם הדייטינג דיי חדש לי ולכן איתו מגיעים הרבה פחדים. אני מפחדת וגם זה הורגש בדייטים הקודמים. חפירות על האקס עד למצב שאני נכנסת לבאסה כי הכל עולה לי שוב. אולי קצת ביטול האדם האחר. יש כל כך הרבה במה לטעות, אז איך עושים את נכון?

מקווה שאני אלך עם הלב, שאני ארגיש את עצמי ואהיה מי שאני. שאני אצליח להציב גבולות במידה ואצטרך ואולי אפילו אצליח לזהות דגלים אדומים.

בהצלחה לי ומי יודע אולי זה בעלי לעתיד?

(הערת שוליים של הכותבת שכתבה את זה בדיעבד.. הוא לא יהיה בעלי, והיה דייט מאוד לא מרגש אין פה אימוג'י של גלגול עיניים, אז תדמיינו...)

18.05.22

אני בחורה קצת גברית.
איזה דרך לפתוח את הבלוג הא?

ועכשיו ברצינות, יש לי תחביבים של בנים, גם בקריירה יצא לי לעשות דברים קצת גבריים (כלי עבודה ושיט בסגנון) וגם בצורת החשיבה. אני לא נוטה להתעכב על דברים, אני מחליקה הרבה ואני בדרך כלל פותחת רק דברים שפוגעים בי עם אנשים שזה רלוונטי לפתוח איתם.

ובכל זאת בגיל 25 אני מגלה לאט לאט שאין שום היגיון גברי.

אתם אשכרה עושים דברים בלי שום טיפת כוונה, מחשבה מאחורי הדבר ומשמעות.
וזה מצחיק.. כי נשים פועלות בדיוק הפוך.. על כל דבר שאנחנו עושות עם בחור שאנחנו יוצאות איתו או באיזשהי אינטראקציה איתו ניתחנו כל תרחיש אפשרי לפחות 10 פעם בראש.

וזה גורם לי לתהות האם גברים ונשים נועדו להיות יחד בכלל? איך למען השם מתגברים על הפערים?? בתור אחת שחוותה מערכות יחסים כמעט ב100% ב9 שנים האחרונות (כן, התקופה הנוכחית היא הארוכה ביותר שלי בתור רווקה!!!! וגם זה 5 חודשים, כן ?) אני לא זוכרת תקופה בחיי שהייתי מאושרת לאורך זמן במערכת היחסים שלי.

ואז אני שואלת את עצמי מה דפוק בי שאני מוכנה להתפשר על האושר שלי?

וזה מתחבר להכל, חוסר היכולות שלי להציב גבולות עם גברים (ולפעמים גם במערכות יחסים אחרות) הפחד שלי מלהיכנס לעימותים. החשש של איך יתפסו אותי ואיך אני אצא והרצון התמידי להרשים ולרצות.

בגיל 25 התחלתי להכיר את עצמי מחדש. זה כיף זה מלמד זה מפתח. אני עוברת תהליך שאני שלמה איתו ומברכת עליו. עדיף עכשיו מאשר אף פעם. וכל מה שאני עוברת עם עצמי זה כדי למצוא אותך. בעלי. אחחח, כמה שאני מחכה לך. הכל שווה בשבילך. אני יודעת שתגיע אליי יום אחד. לא בטוחה באיזה תצורה או אירוע. אבל אתה תגיע. כי מגיע לי את הטוב ביותר.

איזה כיף שיש לי אותי. זכיתי.