09.06.22

אני תוהה אם מתישהו מתרגלים לבדידות.

אני כותבת על זה הרבה כי זה בוער בי. קשה להיות לבד. אני קמה בבוקר- לבד חוזרת הביתה- לבד

תקופת המבחנים מעמיקה את הלבד ומקשה מאוד. זה לא בוער בי ללמוד ההפך, זה גורם לי ליפול לתהום של הבדידות.
החברות לומדות למבחנים, אז פחות נפגשים ובמקרה גם מחר ארוחת שישי שאני אעשה לבד.

אף פעם לא הייתי כל כך לבד ואני לא בטוחה שאני רוצה להתרגל לזה.

אני מרגישה שאין לי למי לספר מה עובר עלי, לא באמת.. אני לא בן אדם שאוהב לדבר על מה שהוא מרגיש והרבה פעמיים אני מתקשה להסביר מה קורה אצלי בלב ומה אני מרגישה.

לרוב אני גם מרגישה שלא יבינו אותי. אני תוהה אם היה מישהו שהיה חווה את מה שאני מרגישה הייתי בטוב? הייתה לי נחמה ? אני ממש לא בטוחה.
איי צרת רבים(בקול של תותית אובייסלי ואם אתם לא יודעים מי זו תותית הדלת החוצה מהבלוג פתוחה לרווחה) פחות הקטע שלי צרת רבים.

הלב שלי מלא ברגשות, חששות וחרדות. אני מרגישה שבזבזתי את הזמן תקופה ארוכה, שהייתי במערכת יחסים לא אוהבת (מצידו). הרי בן אדם שאוהב אותך לא יפגע בך ככה.

חיי הרווקות נחמדים. יש את היזיז הזה והיזיז הזה ומידי פעם אני מנסה דייטים (מנסה חחח אם לצאת עם 3 גברים בשבוע נחשב למדי פעם, אימוג'י מגלגל עיניים )

אני אכתוב לכם על עולם הדייטינג הכושל כי תכלס זה הג'וס. ואין לי מושג בכלל אם מישהו קורא ואם כן אז למה אבל אני בטוחה שלא תסרבו לג'וס..

אני אסגור בשיר שמלווה אותי עוד מהפרידה הקודמת שלנו, מלפניי כמעט שלוש שנים של זמר אגדי.

"אינשאללה תמצאי לך נחלה, תמריאי אל מעבר לחלל כי גם הסוף הזה הוא התחלה".
בונוס, "יהי שלום במחוזותייך שיפתחו נא כל דרכייך  ויבורכו הן שתי ידייך... ויתגשמו חלומותייך ותגדלי את ילדייך וכל הטוב עוד לפנייך כן, כל הטוב עוד לפנייך" ר.פלוטניק

14.05.22

אני תוהה לעצמי אם לא הייתי גרה לבד ומרגישה לבד בעולם, האם הייתי מתגעגעת באותה המידה?

האם היה לי את הצורך לבדוק עלייך, לרצות לדבר איתך?

אני מניחה שלעולם לא אדע.

השבוע שלחת לי הודעה, צילום מסך שנפתחות חניות של ויקטוריה סיקרט. כאילו אנחנו חברים ככה סתם שלחת את ההודעה הזו, כאילו לא עשית לי את הדבר הכי רע בעולם. אז נפל לי האסימון שאני צריכה להתחיל להציב לך גבולות ובעצם לעצור את כל ההתנהלות הדפוקה שקורת בנינו.

אבל לא הייתי מסוגלת.

אני לא מבינה למה אני משאירה לך פתח, אני כאילו שומרת משהו למתישהו. שומרת אותך ליום שאצטרך כמו שקרה לפני כשבוע וחצי. אבל למה? יש לי סביבה תומכת ואוהבת. למה אני צריכה שאריות ממך?

החלטתי לקחת הפסקה, מהחיים מהבנים ממך.

לתת לעצמי לשקוע עוד קצת בלבד שלי כדי להגיע מוכנה לעתיד.

אני רוצה למצוא מישהו שיהיה שלי, שיהיה איש הסוד שלי, שאני אוכל להתקשר אליו בסוף כל יום ולספר לו כל מה שעברתי. מישהו שייתן לי כתף שיהיה לי לעוגן. מישהו שיחשוב עלי מעבר, שידליק לי דוד לפני שאני חוזרת, שאדבר איתו כל הלילה על החיים ולא אפסיק לצחוק איתו.

ובאופן אירוני, הכל תלוי בי. הכל תלוי במוכנות שלי ברצון והקבלה הפנימים וכנים שלי.

ביום שאני אקבל את עצמי ואת הלבד זה יקרה.

כל מה שאני צריכה זה לשחרר, ולשחרר זה הכי קשה.

10.04.22 

חוסר עיניין.

תחושת חוסר עיניין עוטפת אותי.

חוסר עיניין בגברים, חוסר עיניין ברשתות חוסר עיניין בטלוויזיה.

אני לבד עם המיטה. והרצון החזק לא לקום ממנה. לעולם.

מה עושים עם תחושת חוסר התחלית הזו. בשביל מה אני פה. מה היעוד שלי. אין לי כבר כוחות. לא להתחיל מחדש. לא להיות.

קשה לי בכל דקה וכל נשימה בכל תחושה וכל רגש. אני צריכה כיול ולא בטוחה איך לבצע אותו. שמישהו יעזור לי למצוא את הדרך.

השגרה שוחקת אז בטוח שהיא שוחקת בחורה צעירה שלא מצליחה לחיות.

הלוואי שמישהו היה מבין אותי בעולם. הלוואי ולא הייתי מרגישה לבד.